ממלכת הזוהר › זוהר › יתרו › מאמר 12: ׳ואתה תחזה מכל העם׳ - עומק רזי המצח והעיניים באותיות זר"ה פס"ץ › פיסקה 34 (עג ע"א)

זרע דוד ההפוך - עיני רחמים וחוט ירוק המאדים בקרב

יתרו · ׳ואתה תחזה מכל העם׳ - עומק רזי המצח והעיניים באותיות זר"ה פס"ץ · מאמר 12 · פיסקה 34 · דף עג ע"א

לשון הזוהר

זַרְעָא דְּדָוִד בְּהִפּוּכָא. דָּוִד מַלְכָּא יָרִית דָּא סוּמָקָא שַׁפִּירָא, לְמֶעְבַּד דִּינָא, וּלְמֶעְבַּד שַׁפִּירוּ דְּעוֹבָדוֹי. עֵינוֹי עַיְנִין דְּרַחֲמֵי, יַתְבִין עַל שְׁלִימוּ, סַלְּקִין חִנָּא וְחִסְדָּא. חַד חוּטָא יְרוֹקָא אָזִיל בְּגַוַּויְיהוּ. בְּשַׁעֲתָא דְּאַגָּח קְרָבָא, הַהוּא חוּטָא אִתְהַפַּךְ ואִתְהָוִי סוּמָקָא כְּוורְדָא. נָח רוּגְזֵיהּ בִּקְרָבָא, תָּב הַהוּא חוּטָא כְּמִלְקַדְּמִין. נִסִּין (כסין) רַבְרְבִין הֲווֹ בְּעֵינוֹי: הֲווֹ חַדָּאן, תְּאִיבִין לְמֵחֱמֵי. נְקוּדִין בִּתְלַת גַּוונִין, חִדוּ דְּלִבָּא הֲווֹ בְּלֵב כֹּלָּא, חַיָּיבַיָּא דְּמִסְתַּכְּלִין בְּהוּ, הֲווֹ זָעִין וְדָחֲלִין, סַלְּקִין בְּלִבַּיְיהוּ אֵימָתָא וּדְחִילוּ.

תרגום

זַרְעוֹ שֶׁל דָּוִד הוּא בְּהֶפֶךְ. דָּוִד הַמֶּלֶךְ יָרַשׁ אֹדֶם זֶה הַנָּאֶה, לַעֲשׂוֹת דִּין וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים נָאִים. עֵינָיו עֵינֵי רַחֲמִים, יוֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאת, מַעֲלוֹת חֵן וָחֶסֶד. חוּט אֶחָד יָרֹק הוֹלֵךְ בֵּינֵיהֶן. בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשֶׂה מִלְחָמָה, אוֹתוֹ הַחוּט מִתְהַפֵּךְ וְנַעֲשֶׂה אָדֹם כַּוֶּרֶד. נָח כַּעֲסוֹ בַּמִּלְחָמָה, חוֹזֵר הַחוּט כְּבַתְּחִלָּה. נִסִּים גְּדוֹלִים הָיוּ בְּעֵינָיו: הָיוּ שְׂמֵחִים, הָיוּ מִתְאַוִּים לִרְאוֹתָן. הָיוּ בָּהֶן נְקֻדּוֹת בִּשְׁלֹשָׁה גְּוָנִים, שִׂמְחַת לֵב הָיְתָה בְּכָל לֵב. הָרְשָׁעִים שֶׁהָיוּ מִסְתַּכְּלִים בָּהֶן, הָיוּ רוֹעֲדִים וּמְפַחֲדִים, וְעָלָה בְּלִבָּם אֵימָה וָפַחַד.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: זרעא דדוד בהפוכא. דוד מלכא ירית דא סומקא שפירא, למעבד דינא, ולמעבד שפירו דעובדוי. עינוי עינין דרחמי, יתבין על שלימו, סלקין חנא וחסדא. חד חוטא ירוקא אזיל בגווייהו. בשעתא דאגח קרבא, ההוא חוטא אתהפך ואתהוי סומקא כוורדא. נח רוגזיה בקרבא, תב ההוא חוטא כמלקדמין. נסין (כסין) רברבין הוו בעינוי: הוו חדאן, תאיבין למחמי. נקודין בתלת גוונין, חדו דלבא הוו בלב כלא, חייביא דמסתכלין בהו, הוו זעין ודחלין, סלקין בלבייהו אימתא ודחילו.

התרגום: זרעו של דוד הוא בהפך. דוד המלך ירש אדם זה הנאה, לעשות דין ולעשות מעשים נאים. עיניו עיני רחמים, יושבות על מלאת, מעלות חן וחסד. חוט אחד ירק הולך ביניהן. בשעה שעושה מלחמה, אותו החוט מתהפך ונעשה אדם כורד. נח כעסו במלחמה, חוזר החוט כבתחלה. נסים גדולים היו בעיניו: היו שמחים, היו מתאוים לראותן. היו בהן נקדות בשלשה גונים, שמחת לב היתה בכל לב. הרשעים שהיו מסתכלים בהן, היו רועדים ומפחדים, ועלה בלבם אימה ופחד.

מן המפרשים

הסולם: זרעא דדוד בהפוכא וכו': זרעו של דוד הוא בהיפך. דוד המלך ירש אדום הזה הנאה, כדי לעשות דין ולעשות מעשים נאים. עיניו עינים של רחמים יושבות על מלאת, מעלות חן וחסד, חוט אחד ירוק הולך ביניהן, בשעה שעושה מלחמה, חוט ההוא מתהפך ונעשה…

לכל המפרשים על פיסקה זו