רוח טומאה במקום ריק - הרימותי ידי בתפילה דוקא
יתרו · ׳וישמע יתרו כהן מדין חתן משה׳ - שבירת המלך והכהן של הסטרא אחרא · מאמר 1 · פיסקה 4 · דף סז ע"א
לשון הזוהר
וּכְדֵין, רוּחַ מִסְאֲבָא שַׁרְיָא עַל אִינּוּן יְדִין, דְּאִיהוּ אָרְחֵיהּ לְמִשְׁרֵי עַל אֲתָר רֵיקָנַיָּא, וּבִרְכָּתָא לָא שַׁרְיָא בַּאֲתָר רֵיקָנַיָּא. וְעַל דָּא (נ"א דמברך ליה ואי אינון מתערין לגבי ההוא פרישו דידין ואיהו למגנא אינון לטיין ליה במאתן וארבעין ותמנייא לווטין וכדין רוח מסאבא שרייא על אינון ידין דאיהו ארחיה למשרזי על אתר ריקנייא בגין כך יסתמר בר נש בשעתא דארים ידוי לעילא למהוי בצלו או בברכאן ובצלותא ולא ירים ידוי למגנא ועל דא) כְּתִיב, ׳הֲרִימוֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן׳ (בראשית יד, כב) - דְּמִתַּרְגְּמִינָן בְּצַלּוּ.
תרגום
וְאָז רוּחַ טֻמְאָה שׁוֹרָה עַל אוֹתָן הַיָּדַיִם, שֶׁהוּא דַּרְכּוֹ לִשְׁרוֹת עַל מָקוֹם רֵיק, וּבְרָכָה לֹא שׁוֹרָה בְּמָקוֹם רֵיק. וְעַל זֶה (שמברך אותו. וְאִם הֵם מִתְעוֹרְרִים אל אוֹתוֹ פּוֹרֵשׂ הַיָּדַיִם וְהֵם לחגם מקללים אוֹתוֹ בְּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים ושמנה קְלָלוֹת, וְאָז רוּחַ טֻמְאָה שׁוֹרָה עַל אוֹתָן יָדַיִם, שדרכה לִשְׁרוֹת עַל מָקוֹם רֵיק. מִשּׁוּם כָּךְ יִזָּהֵר האדם בשעה שמרים יָדָיו לְמַעְלָה אובב רכות אוֹ בַּתְּפִלָּה וְלֹא יָרִים יָדָיו לחגם. וְעַל זֶה) כָּתוּב ׳הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן׳ (בראשית יד, כב) - שֶׁמְּתַרְגְּמִים: בִּתְפִלָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכדין, רוח מסאבא שריא על אינון ידין, דאיהו ארחיה למשרי על אתר ריקניא, וברכתא לא שריא באתר ריקניא. ועל דא (נ"א דמברך ליה ואי אינון מתערין לגבי ההוא פרישו דידין ואיהו למגנא אינון לטיין ליה במאתן וארבעין ותמנייא לווטין וכדין רוח מסאבא שרייא על אינון ידין דאיהו ארחיה למשרזי על אתר ריקנייא בגין כך יסתמר בר נש בשעתא דארים ידוי לעילא למהוי בצלו או בברכאן ובצלותא ולא ירים ידוי למגנא ועל דא) כתיב, ׳הרימותי ידי אל ה' אל עליון׳ (בראשית יד, כב) - דמתרגמינן בצלו.
התרגום: ואז רוח טמאה שורה על אותן הידים, שהוא דרכו לשרות על מקום ריק, וברכה לא שורה במקום ריק. ועל זה (שמברך אותו. ואם הם מתעוררים אל אותו פורש הידים והם לחגם מקללים אותו במאתים וארבעים ושמנה קללות, ואז רוח טמאה שורה על אותן ידים, שדרכה לשרות על מקום ריק. משום כך יזהר האדם בשעה שמרים ידיו למעלה אובב רכות או בתפלה ולא ירים ידיו לחגם. ועל זה) כתוב ׳הרמתי ידי אל ה' אל עליון׳ (בראשית יד, כב) - שמתרגמים: בתפלה.
מן המפרשים
יהל אור: וכדין רוח כו'. כמ"ש שממית בידים תתפש, וכמש"ו דאיהו כו' , ר"ל מקום שהיה ראוי לקדושה לחול ולא חל שזהו טעם של ש"ז וכן בדבר שנתרוקן כגון במצורע ומת וכיוצא:
הסולם: וכדין רוח מסאבא וכו': ואז רוח הטומאה שורה על אלו הידים, שהוא דרכו לשרות על מקום ריקן. והברכה אינו שורה במקום ריקן, וע"כ כתוב הרימותי ידי אל ה' אל עליון, שמתרגם בצלו, דהיינו בתפלה.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: