ממלכת הזוהר › זוהר › יתרו › מאמר 1: ׳וישמע יתרו כהן מדין חתן משה׳ - שבירת המלך והכהן של הסטרא אחרא › פיסקה 3 (סז ע"א)

אזהרת פרישת הידים לחינם - קללת המאתים וארבעים ושמונה

יתרו · ׳וישמע יתרו כהן מדין חתן משה׳ - שבירת המלך והכהן של הסטרא אחרא · מאמר 1 · פיסקה 3 · דף סז ע"א

לשון הזוהר

בְּגִין כָּךְ, יִסְתַּמַּר בַּר נָשׁ, בְּשַׁעֲתָא דְּיָרִים יְדוֹי לְעֵילָּא, לְמֶהוֵי בִּצְלּוֹ, אוֹ בְּבִרְכָּאן אוֹ בְּבָעוּתָא, וְלָא יָרִים יְדוֹי לְמַגָּנָא, בְּגִין דְּאִלֵּין עֲשָׂרָה אִינּוּן זְמִינִין, וּמִתְעָרִין, לְגַבֵּי הַהוּא פְּרִישׂוּ דְּיָדִין, וְאִי הוּא לְמַגָּנָא, אִינּוּן עֲשָׂרָה לַטְיָין לֵיהּ, בְּמָאתָן וְאַרְבְּעִין וּתְמַנְיָא לְוָוטִין. וְהַאי אִיהוּ דִּכְתִּיב בֵּיהּ, ׳וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ׳ (תהילים קט, יז).

תרגום

וְלָכֵן יִשָּׁמֵר הָאָדָם בְּשָׁעָה שֶׁמֵּרִים יָדָיו לְמַעְלָה לִהְיוֹת בִּתְפִלָּה אוֹ בִּבְרָכוֹת אוֹ בְּבַקָּשָׁה, וְלֹא יָרִים יָדָיו לְחִנָּם, מִשּׁוּם שֶׁעֲשָׂרָה הַלָּלוּ מְזֻמָּנִים וּמִתְעוֹרְרִים אֶל אוֹתָהּ פְּרִישַׂת יָדַיִם. וְאִם זֶה לְחִנָּם, אוֹתָם הָעֲשָׂרָה מְקַלְלִים אוֹתוֹ בְּמָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה קְלָלוֹת. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בּוֹ ׳וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ׳ (תהלים קט, יז).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בגין כך, יסתמר בר נש, בשעתא דירים ידוי לעילא, למהוי בצלו, או בברכאן או בבעותא, ולא ירים ידוי למגנא, בגין דאלין עשרה אינון זמינין, ומתערין, לגבי ההוא פרישו דידין, ואי הוא למגנא, אינון עשרה לטיין ליה, במאתן וארבעין ותמניא לווטין. והאי איהו דכתיב ביה, ׳ויאהב קללה ותבואהו׳ (תהילים קט, יז).

התרגום: ולכן ישמר האדם בשעה שמרים ידיו למעלה להיות בתפלה או בברכות או בבקשה, ולא ירים ידיו לחנם, משום שעשרה הללו מזמנים ומתעוררים אל אותה פרישת ידים. ואם זה לחנם, אותם העשרה מקללים אותו במאתים ארבעים ושמונה קללות. וזהו שכתוב בו ׳ויאהב קללה ותבואהו׳ (תהלים קט, יז).

מן המפרשים

יהל אור: ואמר אלין עשרה אינון ממנן לנטלא כו'. ור"ל שזהו סוד נשיאות כפים בב"כ ועיין ברעיא מהימנא פרשת נשא קמ"ה א' (ח"ג קמה, א) "פקודא דא לברכא כו' חמש דימינא אינון שבחא כו' וע"ד בברכא דקא כו' תא חזי מילין דקא עבדי כו' ועל דא אסור כו'…

הסולם: בגין כך יסתמר וכו': בשביל זה, ישמר עצמו בן אדם, בשעה שמרים ידיו למעלה, שיהיו בתפלה או בברכה או בבקשה, ולא ירים ידיו בחנם, משום שאלו עשרה ממונים הם מזומנים, ומתעוררים אל פרישת ידים ההוא, ואם הוא בחנם, עשרה האלו מקללים אותו…

לכל המפרשים על פיסקה זו