ממלכת הזוהר › זוהר › יתרו › מאמר 1: ׳וישמע יתרו כהן מדין חתן משה׳ - שבירת המלך והכהן של הסטרא אחרא › פיסקה 2 (סז ע"א)

עשרה שליטים ממונים על פרישת ידים - קללת המרים לחינם

יתרו · ׳וישמע יתרו כהן מדין חתן משה׳ - שבירת המלך והכהן של הסטרא אחרא · מאמר 1 · פיסקה 2 · דף סז ע"א

לשון הזוהר

אַשְׁכַּחְנָא בְּסִפְרָא דְּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, דְּכָל מַאן דְּאָרִים יְדוֹי לְעֵילָּא, וְלָאו אִינּוּן בִּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין, הַאי אִיהוּ בַּר נָשׁ, דְּאִתְלַטְיָיא מֵעֲשָׂרָה שׁוּלְטָנִין מְמָנָן. וְאִינּוּן ׳עֲשָׂרָה שַׁלִּיטִין אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר׳ (קהלת ז, יט) - אִלֵּין אִינּוּן עַשְׂרָה דִּי מְמָנָן עַל פְּרִישׂוּ דְּיָדִין לְעֵילָּא לְנַטְלָא הַהוּא צְלוֹתָא, אוֹ הַהִיא בִּרְכָתָא, וְיָהֲבֵי בֵּיהּ חֵילָא, לְאִתְיַקְּרָא שְׁמָא קַדִּישָׁא, וְאִתְבְּרַךְ מִתַּתָּא. כֵּיוָן דְּמִתַתָּא אִתְבְּרַךְ, מֵהַהוּא פְּרִישׂוּ דְּיָדִין לְעֵילָּא, כְּדֵין אִתְבָּרְכָא מֵעֵילָּא, וְאִתְיְקַר מִכָּל סִטְרִין. וְאִלֵּין עֲשָׂרָה מְמָנָן, זְמִינִין לְנַטְלָא מֵאִינּוּן בִּרְכָּאן דִּלְעֵילָּא, וּלְאַרָקָא לְתַתָּא, וּלְבָרְכָא לְהַהוּא דִּמְבָרֵךְ לֵיהּ, דִּכְתִּיב, ׳וַאֲנִי אֲבָרַכֵם׳ (במדבר ו, כז).

תרגום

מָצָאנוּ בְּסִפְרוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, שֶׁכָּל מִי שֶׁמֵּרִים יָדָיו לְמַעְלָה, וְהֵם אֵינָן בִּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, זֶהוּ אָדָם שֶׁמִּתְקַלֵּל מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים מְמֻנִּים, וְהֵם עֲשָׂרָה ׳שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר׳ (קהלת ז, יט) - אֵלּוּ אוֹתָם עֲשָׂרָה שֶׁמְּמֻנִּים עַל פְּרִישַׂת הַיָּדַיִם לְמַעְלָה לִטֹּל אוֹתָהּ תְּפִלָּה אוֹ אוֹתָהּ בְּרָכָה, וְנוֹתְנִים בָּהּ כֹּחַ לְהִתְכַּבֵּד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וּמִתְבָּרֵךְ מִלְּמַטָּה. כֵּיוָן שֶׁמִּלְּמַטָּה מִתְבָּרֵךְ מֵאוֹתָהּ פְּרִישַׂת הַיָּדַיִם לְמַעְלָה, אָז מִתְבָּרֵךְ מִלְמַעְלָה, וּמִתְכַּבֵּד מִכָּל הַצְּדָדִים. וְאֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַמְמֻנִּים מְזֻמָּנִים לִטֹּל מֵאוֹתָן בְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, וּלְהָרִיק לְמַטָּה, וּלְבָרֵךְ אֶת אוֹתוֹ שֶׁמְּבָרֵךְ אוֹתוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם׳ (במדבר ו, כז).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אשכחנא בספרא דשלמה מלכא, דכל מאן דארים ידוי לעילא, ולאו אינון בצלותין ובעותין, האי איהו בר נש, דאתלטייא מעשרה שולטנין ממנן. ואינון ׳עשרה שליטין אשר היו בעיר׳ (קהלת ז, יט) - אלין אינון עשרה די ממנן על פרישו דידין לעילא לנטלא ההוא צלותא, או ההיא ברכתא, ויהבי ביה חילא, לאתיקרא שמא קדישא, ואתברך מתתא. כיון דמתתא אתברך, מההוא פרישו דידין לעילא, כדין אתברכא מעילא, ואתיקר מכל סטרין. ואלין עשרה ממנן, זמינין לנטלא מאינון ברכאן דלעילא, ולארקא לתתא, ולברכא לההוא דמברך ליה, דכתיב, ׳ואני אברכם׳ (במדבר ו, כז).

התרגום: מצאנו בספרו של שלמה המלך, שכל מי שמרים ידיו למעלה, והם אינן בתפלות ובקשות, זהו אדם שמתקלל מעשרה שליטים ממנים, והם עשרה ׳שליטים אשר היו בעיר׳ (קהלת ז, יט) - אלו אותם עשרה שממנים על פרישת הידים למעלה לטל אותה תפלה או אותה ברכה, ונותנים בה כח להתכבד השם הקדוש, ומתברך מלמטה. כיון שמלמטה מתברך מאותה פרישת הידים למעלה, אז מתברך מלמעלה, ומתכבד מכל הצדדים. ואלו עשרת הממנים מזמנים לטל מאותן ברכות שלמעלה, ולהריק למטה, ולברך את אותו שמברך אותו, שכתוב ׳ואני אברכם׳ (במדבר ו, כז).

מן המפרשים

יהל אור: ואמר כיון דמתתא מתברך כו'. כמ"ש שם "'אתה' עטור' דסתימן דאתוון כו' וכדין את כל אשר תאמר ינתן לה כו'", ור"ל אתה הוא כ"ב (אתוון) וה"א עטורא דנותנין לה, וזהו "את כל" ; את כ"ב, כל ה' כליל לון. והוא סוד מנצפ"ך, סוד נוקבא דכליל לון…

הסולם: אשכחנא בספרא דשלמה וכו': מצאתי בספר של שלמה המלך שכל מי שמרים ידיו למעלה, ואין הן בתפלות ובקשות, זה הוא אדם שנתקלל מעשרה שליטים. והם עשרה שליטים אשר היו בעיר. אלו הם עשרה שממונים על הפורשים ידיהם למעלה, לקבל התפלה ההיא או…

מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: דכל מאן דארים ידוי וכו' ואקדים מ"ש באוצ"ח בדרוש תיקון לאה ובדרושים אחרים ששורש חו"ג הוא מתרין כתפין דאריך ומשם יורדים לדעת א"וא עד יסודותיהם. ואח"כ נכנסים נה"י שלהם בג' קוי זעיר. ובנ"הי אלו יש ג' פרקי' ובהגמר' להכנס בתוך זעיר…

לכל המפרשים על פיסקה זו