ממלכת הזוהר › זוהר › יתרו › מאמר 1: ׳וישמע יתרו כהן מדין חתן משה׳ - שבירת המלך והכהן של הסטרא אחרא › פיסקה 34 (סח ע"ב)

פקיחת עינים שלא ינום - שבח למכוסה שבמכוסים

יתרו · ׳וישמע יתרו כהן מדין חתן משה׳ - שבירת המלך והכהן של הסטרא אחרא · מאמר 1 · פיסקה 34 · דף סח ע"ב

לשון הזוהר

הַאי הֵיכָלָא אִיהוּ פְּקִיחָא דְּעַיְינִין, דְּלָא נָיִים. אִיהוּ אַשְׁגַּח תָּדִיר לְאַנְהָרָא לְתַתָּא, מִגּוֹ נְהִירוּ דְּהַהוּא רְשִׁימוּ. הַהוּא סָכְלְתָנוּ, חָכְמְתָא טְמִירְתָּא, רְעוּ דִּרְעוּתִין (ס"א בעו דבעותין) הֲוֵי גָּנִיז וְטָמִיר, וְלָא אִתְגַּלְיָא, קַיְּימָא וְלָא קַיְּימָא. בְּרִיךְ הוּא מִטְּמִיר דִּטְמִירוּ, בְּרִיךְ הוּא לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עַד אָמֵן. (ע"כ תוספתא)

תרגום

הַהֵיכָל הַזֶּה הוּא פְּקִיחַת הָעֵינַיִם שֶׁלֹּא יָנוּם. הוּא מַשְׁגִּיחַ תָּמִיד לְהָאִיר לְמַטָּה מִתּוֹךְ הָאוֹר שֶׁל אוֹתוֹ הָרשֶׁם. אוֹתָהּ תְּבוּנָה, חָכְמָה נִסְתֶּרֶת, רְצוֹן הָרְצוֹנוֹת, (ב, קֶשֶׁת הַב, קשות) הָיָה גָּנוּז וְטָמוּן, וְלֹא הִתְגַּלָּה, עוֹמֵד וְלֹא עוֹמֵד, בָּרוּךְ הוּא מְּהַמְכוּסֶה שֶּׁבָּמְכוּסִים בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עַד, אָמֵן.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: האי היכלא איהו פקיחא דעיינין, דלא ניים. איהו אשגח תדיר לאנהרא לתתא, מגו נהירו דההוא רשימו. ההוא סכלתנו, חכמתא טמירתא, רעו דרעותין (ס"א בעו דבעותין) הוי גניז וטמיר, ולא אתגליא, קיימא ולא קיימא. בריך הוא מטמיר דטמירו, בריך הוא לעלם ולעלמי עד אמן. (ע"כ תוספתא)

התרגום: ההיכל הזה הוא פקיחת העינים שלא ינום. הוא משגיח תמיד להאיר למטה מתוך האור של אותו הרשם. אותה תבונה, חכמה נסתרת, רצון הרצונות, (ב, קשת הב, קשות) היה גנוז וטמון, ולא התגלה, עומד ולא עומד, ברוך הוא מהמכוסה שבמכוסים ברוך הוא לעולם ולעולמי עד, אמן.

מן המפרשים

מקדש מלך: לכך כתוב כונן ולא כנן וכן כתיב ושמים לא זכו בעיניו וכו' ע"ש. נמצא שהבינה עיניה פקוחות להאיר לזעיר תמיד ולתחתונים. וז"ש איהו אשגח תמיד לאנהרא לתתא. מגו נהירו דההוא רשימו ר"ל שאימא נותנת לתחתונים אור אבא שבתוכה כמ"של הרב בסוד…

יהל אור: האי היכלא איהו פקיחא כו'. בסוד הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל שהיא נק' "הנה", והיא שומר ישראל דלעילא וממנה רוחצות בחלב בחלבא דאמא דנגיד ונפיק תדירא והן ל"ב עיינין דסתימין בחכמה כמ"ש שם "בי' סתימין ל"ב עיינין", וכאן אתפתחו…

אור החמה: האי היכלא איהו פקיחא וגומר שאין סילוק ההשגחה אלא מצד הדין אמנם הבינה ודאי היא רחמי והיא הבינה בחינת העין המשגחת ובחינת החכמה היא בחינת אור העין המאיר בתוכה. וז"ש ואיהו אשגח תדיר לאנהרא לתתא מגו נהירו דההוא רשימו:

לכל המפרשים על פיסקה זו