ממלכת הזוהר › זוהר › חקת › מאמר 2: ׳וזאת לפנים בישראל על הגאולה׳ - סוד מנהג הנעל בברית ובגאולת המת › פיסקה 10 (קפ ע"א)

נטילת נעל לקיום ברית - העמדה עליונה ולא הסכמה בעלמא

חקת · ׳וזאת לפנים בישראל על הגאולה׳ - סוד מנהג הנעל בברית ובגאולת המת · מאמר 2 · פיסקה 10 · דף קפ ע"א

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, עַל דָּא מַאן דְּבָעֵי לְקַיְּימָא קְיָּים, נָטִיל נַעֲלֵיהּ, וְיָהַב לְחַבְרֵיהּ, לְקַיְּימָא עָלֵיהּ קַיָּימָא. (דבת נדיב) הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָה׳ - מַאי וְזֹאת. קַיָּימָא שְׁלִים בְּכֹלָּא. ׳לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל׳, כַּד הֲווֹ צְנוּעִין קַדִּישִׁין. ׳לְקַיֵּים כָּל דָּבָר׳ - כָּל דָּבָר מַמָּשׁ, דְּהָא דָּא הוּא קִיּוּמָא. וּכְדֵין ׳וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל׳ - ודַּאי. דְּלָא תֵּימָא דְּהַסְכָּמָה בְּעָלְמָא הִיא, וּמִדַּעֲתַּיְיהוּ עַבְדֵּי לָהּ, אֶלָּא קִיוּמָא עִלָּאָה הֲוָה, לְמֶהֱוֵי עוֹבָדֵיהוֹן בְּרָזָא דִּלְעֵילָּא. כֵּיוָן דְּאַסְגִּיאוּ חַיָּיבִין בְּעָלְמָא, כָּסִּיאוּ מִלָּה בְּגַוְונָא אַחֲרָא, בְּכַנְפָא דְּמַלְבּוּשָׁא, וְהַאי מַלְבּוּשָׁא הִיא תִּקּוּנָא עִלָּאָה. וְרָזָא דְּמִלָּה - ׳וְלֹא יְגַלֶּה כָּנָף אָבִיו׳ (דברים כג, א) כְּתִיב.

תרגום

בֹּא וּרְאֵה, עַל כָּךְ מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַעֲמִיד בְּרִית, נוֹטֵל ׳נַעֲלוֹ וְנוֹתֵן׳ לַחֲבֵרוֹ לְהַעֲמִיד עָלָיו בְּרִית. (שַׁבָּת נָדיב) זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְזֹּאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הגאולה׳ (רות ד, ז) - מַה זֶּה וְזֹּאת? בְּרִית שְׁלֵמָה בַּכֹּל. ׳לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל׳, כְּשֶׁהָיוּ צְנוּעִים קְדוֹשִׁים. ׳לְקַיֵּם כָּל דָּבָר׳ - כָּל דָּבָר מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי זֶהוּ הַעֲמָדָה. וְאָז - ׳וְזֹּאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל׳ - וַדַּאי. שֶׁלֹּא תֹאמַר שֶׁהַסְכָּמָה בְּעָלְמָא הִיא, וּמִדַּעְתָּם עָשׂוּ אוֹתָהּ, אֶלָּא הַעֲמָדָה עֶלְיוֹנָה הָיְתָה, לִהְיוֹת מַעֲשֵׂיהֶם בְּסוֹד שֶׁל מַעְלָה. כֵּיוָן שֶׁהִתְרַבּוּ רְשָׁעִים בָּעוֹלָם, כִּסּוּ הַדָּבָר בְּגָוֶן אַחֵר, בִּכְנַף הַמַּלְבּוּשׁ, וְהַמַּלְבּוּשׁ הַזֶּה הוּא תִּקּוּן עֶלְיוֹן. וְסוֹד הַדָּבָר - כָּתוּב ׳וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו׳ (דברים כג, א).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, על דא מאן דבעי לקיימא קיים, נטיל נעליה, ויהב לחבריה, לקיימא עליה קיימא. (דבת נדיב) הדא הוא דכתיב, ׳וזאת לפנים בישראל על הגאולה׳ - מאי וזאת. קיימא שלים בכלא. ׳לפנים בישראל׳, כד הוו צנועין קדישין. ׳לקיים כל דבר׳ - כל דבר ממש, דהא דא הוא קיומא. וכדין ׳וזאת התעודה בישראל׳ - ודאי. דלא תימא דהסכמה בעלמא היא, ומדעתייהו עבדי לה, אלא קיומא עלאה הוה, למהוי עובדיהון ברזא דלעילא. כיון דאסגיאו חייבין בעלמא, כסיאו מלה בגוונא אחרא, בכנפא דמלבושא, והאי מלבושא היא תקונא עלאה. ורזא דמלה - ׳ולא יגלה כנף אביו׳ (דברים כג, א) כתיב.

התרגום: בא וראה, על כך מי שרוצה להעמיד ברית, נוטל ׳נעלו ונותן׳ לחברו להעמיד עליו ברית. (שבת נדיב) זהו שכתוב ׳וזאת לפנים בישראל על הגאולה׳ (רות ד, ז) - מה זה וזאת? ברית שלמה בכל. ׳לפנים בישראל׳, כשהיו צנועים קדושים. ׳לקים כל דבר׳ - כל דבר ממש, שהרי זהו העמדה. ואז - ׳וזאת התעודה בישראל׳ - ודאי. שלא תאמר שהסכמה בעלמא היא, ומדעתם עשו אותה, אלא העמדה עליונה היתה, להיות מעשיהם בסוד של מעלה. כיון שהתרבו רשעים בעולם, כסו הדבר בגון אחר, בכנף המלבוש, והמלבוש הזה הוא תקון עליון. וסוד הדבר - כתוב ׳ולא יגלה כנף אביו׳ (דברים כג, א).

מן המפרשים

אור החמה: ת"ח ע"ד מאן דבעי לקיימא קיים נטיל נעליה וכו' פה רמז מה שאמר לעיל כי כוונת נעל השכינה הוא זו ממש נעל הקנין והוא כי כבר נתבאר סוד הנעל שהוא בסוד מה יפו פעמיך וכו' ולכך היו נוהגים לפנים בישראל לקנות ע"י נעל א' והוא בסוד אנקוטי…

הסולם: ת"ח ע"ד מאן וכו': בוא וראה, ע"כ מי שרוצה לקיים קנין, לוקח נעלו ונותן לחברו, לקיים עליו הקנין. ז"ש, וזאת לפנים בישראל על הגאולה . מהו וזאת היינו, וזאת, שהיא המלכות, עמדה שלמה בכל. לפנים בישראל, כשהיו צנועים וקדושים. לקיים כל…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: