ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 10לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת חקת · מאמר 2

׳וזאת לפנים בישראל על הגאולה׳

זוהר ח"ג, פרשת חקת, דף קפ.
כ-4 דקות קריאה
על מה המאמר

סוד מנהג הנעל בברית ובגאולת המת

בקשת רבי פנחס לחידוש בפרשה - ומינוי רבי אלעזר לפתוח

רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אַבָּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יִצְחָק הָיוּ מְצוּיִים בְּבֵית רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךְ, אַתָּה שֶׁעוֹמְדִים עָלֶיךְ לְמַעְלָה וּדְבָרֶיךְ בְּגָלוּי, מַה שֶּׁלֹּא נִתְּנָה רְשׁוּת לְאָדָם אַחֵר, בְּפָרָשָׁה זוֹ אֱמֹר דָּבָר חָדָשׁ. אָמַר לוֹ, וּמַהוּ? אָמַר לוֹ, זֹּאת חֻקַּת הַתּוֹרָה. אָמַר לוֹ, הִנֵּה שְׁאָר הַחֲבֵרִים יֹאמְרוּ. אָמַר לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, אֶלְעָזָר עֲמֹד בְּעָמְדְּךְ, וֶאֱמֹר דָּבָר אֶחָד בְּפָרָשָׁה זוֹ, וְהַחֲבֵרִים יֹאמְרוּ אַחֲ רֶיךְ.

בלשון הזוהר

רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי אַבָּא וְרִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי יִצְחָק, הֲווֹ שְׁכִיחֵי בְּבֵי רִבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר, אָמַר רִבִּי פִּנְחָס לְרִבִּי שִׁמְעוֹן, בְּמָטוֹתָא מִנָּךְ אַנְתְּ דְּאוּקְמֵי עֲלָךְ לְעֵילָּא, וּמִילָּךְ בְּאִתְגַּלְיָיא, מַה דְּלָא אִתְיְהִיב רְשׁוּתָא לְבַּר נָשׁ אַחֲרָא. בְּפַרְשְׁתָּא דָּא אֵימָא מִלָּה חַדְתָּא, אָמַר לֵיהּ וּמַאי הִיא. אָמַר לֵיהּ זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה. אָמַר לֵיהּ הָא שְׁאַר חַבְרַיָיא יֹאמְרוּ. אָמַר לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, אֶלְעָזָר קוּם בְּקִיּוּמָךְ, וְאֵימָא מִלָּה חַד בְּפַרְשְׁתָּא דָּא, וְחַבְרַיָּיא יֵימְרוּן אֲבַתְרָךְ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מנהג הנעל בגאולה בתמורה - תמיהת ביטולו בידי אחרונים

קָם רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳וְזֹּאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם וְגוֹ'׳ (רות ד, ז) '. בְּפָסוּק זֶה יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, וְאִם רִאשׁוֹנִים אֵלּוּ עָשׂוּ הַסְכָּמָה זוֹ בְּדִין תּוֹרָה וּבָאוּ אַחֲרוֹנִים וּבִטְּלוּהָ, לָמָּה בִּטְּלוּהָ? וַהֲרֵי מִי שֶׁמְּבַטֵּל דְּבַר תּוֹרָה כְּאִלּוּ הֶחֱרִיב עוֹלָם שָׁלֵם? וְאִם זֶה אֵינוֹ בְּדִין תּוֹרָה, אֶלָּא הַסְכָּמָה בְּעָלְמָא, לָמָּה הַנַּעַל כָּאן?

בלשון הזוהר

קָם רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּים וְגוֹ'׳ (רות ד, ז). הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, וְאִי אִינּוּן קַדְמָאֵי עַבְדֵּי הַסְכָּמָה דָּא בְּדִינָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְאָתוּ בַּתְרָאֵי וּבִטְלוּהָ, אֲמַאי בִּטְלוּהָ. וְהָא מַאן דְּבָטִיל מִלָּה דְּאוֹרַיְיתָא, כְּאִילּוּ חָרִיב עָלְמָא שְׁלִים. וְאִי לָאו אִיהוּ בְּדִינָא דְּאוֹרַיְיתָא, אֶלָּא הַסְכָּמָה בְּעָלְמָא, אֲמַאי נַעַל הָכָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

דין תורה בנעל - שינוי הצורה בהתרבות רשעים לכיסוי הסוד

אֶלָּא וַדַּאי בְּדִין הַתּוֹרָה הָיָה, וּבְסוֹד עֶלְיוֹן נַעֲשָׂה הַדָּבָר. וּמִשּׁוּם שֶׁהָיוּ הָרִאשׁוֹנִים חֲסִידִים צַדִּיקִים, הַדָּבָר הַזֶּה הִתְגַּלָּה בֵינֵיהֶם, וּמִשֶּׁהִ תְרַבּוּ רְשָׁעִים בָּעוֹלָם, נַעֲשָׂה (הֶעֱבִירוּ) דָבָר זֶה בְּצוּרָה אַחֶרֶת כְּדֵי לְכַסּוֹת דְּבָרִים שֶׁהֵם בְּסוֹד עֶלְיוֹן. (וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ) בֹּא וּרְאֵה, ׳וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךְ מֵעַל רַגְלֶיךְ וְגוֹ'׳ (שמות ג, ה) '. וְכִי לָמָּה הַנַּעַל כָּאן? אֶלָּא נִתְבָּאֵר שֶׁצִּוָּה לוֹ עַל הָאִשָּׁה לְהִפָּרֵד מִמֶּנָּה, וּלְהִזְדַּוֵּג (במקום) בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת שֶׁל אוֹר קָדוֹשׁ עֶלְיוֹן, וְהִיא הַשְּׁכִינָה.

בלשון הזוהר

אֶלָּא וַדַּאי בְּדִינָא דְּאוֹרַיְיתָא הֲוָה, וּבְרָזָא עִלָּאָה אִתְעָבִידַת מִלָּה, וּבְגִין דַּהֲווֹ קַדְמָאֵי חֲסִידֵי זַכָּאֵי, מִלָּה דָּא אִתְגַּלְיָיא בֵּינַיְיהוּ, וּמִדְּאַסְגִּיאוּ חַיָּיבֵי בְּעָלְמָא, אִתְעָבִידַת (אעברו) הַאי מִלָּה בְּגַוְונָא אַחֲרָא, בְּגִין לְאִתְכַּסָּאָה מִלִּין דְּאִינּוּן בְּרָזָא עִלָּאָה. (והא אוקמוה) תָּא חֲזֵי, ׳וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלוֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ וְגוֹ'׳ (שמות ג, ה). וְכִי אֲמַאי נַעַל הָכָא. אֶלָּא אִתְּמַר, דְּפָקִיד לֵיהּ עַל אִתְּתָא, לְאִתְפָּרְשָׁא מִנָּהּ, וּלְאִזְדַּוְּוגָא (ס"א באתר) בְּאִתְּתָא אַחֲרָא, דִּנְהִירוּ קַדִּישָׁא עִלָּאָה, וְאִיהִי שְׁכִינְתָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

נעל המת בחלום - רמז ליציאת האדם מעולם הזה

וְאוֹתָהּ נַעַל בֵּאֲרוּהָ בְּמָקוֹם אַחֵר, (והיא השכינה) הֶעֱבִירוּהָ מֵעוֹלָם הַזֶּה, וּבֵאֲרוּהָ בְּעוֹלָם אַחֵר. וְעַל כָּךְ, כָּל מַה שֶּׁנּוֹתֵן הַמֵּת לָאָדָם בַּחֲלוֹם - זֶה טוֹב. לָקַח כֵּלָיו מֵהַבַּיִת - זֶה רָע, כְּמוֹ סַנְדָּלוֹ. מַדּוּעַ? כִּי הֶעֱבִיר רַגְלָיו, שֶׁהֵם עֲמִידַת הָאָדָם, מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, וְכָנַס אוֹתָם לְעוֹלָם אַחֵר, מָקוֹם שֶׁהַמָּוֶת שׁוֹרֶה בּוֹ, שֶׁכָּתוּב (שִׁיר ז) ׳מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב׳ - (מַהִי ׳בַּת נָדִיב׳, ' זוֹ בַּת אַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב ׳נדיבי עַמִּים נאספו עִם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם׳ (תהלים מז, י) - וְלֹא אֱלֹהֵי יִצְחָק) וְסוֹד הַדָּבָר הוּא בֵּין הַחֲבֵרִים.

בלשון הזוהר

וְהַהוּא נַעַל אוֹקִים לֵיהּ בַּאֲתָר אַחֲרָא, (ס"א ואיהי שכינתא) אַעְבָּר לֵיהּ מֵהַאי עָלְמָא, וְאוֹקִים לֵיהּ בְּעָלְמָא אַחֲרָא. וְעַל דָּא, כָּל מַה דְּיָהִיב מִיתָא לְבַר נָשׁ בְּחֶלְמָא טַב. נָטִיל מָאנֵיהּ מִן בֵּיתָא בִּישׁ, כְּגוֹן סַנְדָלֵיהּ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּאַעְבָּר רַגְלֵיהּ, דְּאִינּוּן קִיוּמָא דְּבַר נָשׁ, מֵהַאי עָלְמָא, וְכָנִישׁ לוֹן לְעָלְמָא אַחֲרָא, אֲתָר דְּמוֹתָא שָׁארֵי בֵּיהּ, דִּכְתִּיב, ׳מַה יָפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְעָלִים בַּת נָדִיב׳ (שיר השירים ז, ב) - (מאי היא ׳בת נדיב׳ דא בת אברהם דכתיב, ׳נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם׳ (תהילים מז, י) ולא אלהי יצחק) וְרָזָא דְּמִלָּה בֵּין חַבְרַיָּיא אִיהוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

נעילת נעל לקיום ברית בין חיים - כנעל חליצה למעלה

וְזְהִ כְּשֶׁהַמֵּת לוֹקֵחַ אוֹתָם. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהַחַי שׁוֹלֵף נַעֲלוֹ וְנוֹתֵן לְאִישׁ אַחֵר כְּדֵי לְקַיֵּם בְּרִית, עוֹשֶׂה בִּגְזֵרָה עֶלְיוֹנָה. נַעַל שֶׁל חֲלִיצָה, כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה נַעַל אַחֶרֶת, וְהַכֹּל מָקוֹם אֶחָד (הַכֹּל מִתְיַחֵד) (סוֹד אֶחָד).

בלשון הזוהר

וְדָא כַּד מִיתָא נָטִיל לוֹן. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּחַיָּיא שָׁלִיף מָסָאנֵיהּ, וְיָהִיב לְבַר נָשׁ אַחֲרָא, בְּגִין לְקַיְּימָא קְיָּים, קָא עָבִיד בִּגְזֵרָה דִּלְעֵילָּא. נַעַל דַּחֲלִיצָה, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא נַעַל אַחֲרָא, וְכֹלָּא אֲתָר חַד (ס"א כלא אתיחד) (נ"א רזא חדא).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מת בלא בנים - טרדתו בעולם ותיקונו ביבום אחיו

בֹּא וּרְאֵה, אוֹתוֹ מֵת שֶׁהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם בְּלֹא בָנִים, בַּת נָדִיב זוֹ לֹא כוֹנֶסֶת אוֹתוֹ אֵלֶיהָ, וְהוֹלֵךְ לִהְיוֹת מֻטְרָד בָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא מוֹצֵא מָקוֹם, והקב"ה חָס עָלָיו, וּמְצַוֶּה לְאָחִיו לִגְאֹל אוֹתוֹ, לָשׁוּב וְלִהְיוֹת מְתֻקָּן בְּעָפָר אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב לד) ׳וְאָדָם עַל עָפָר יָשׁוּב (איוב לד, טו)׳ - וּפֵרְשׁוּהָ.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, הַהוּא מִיתָא דְּאִסְתַּלָּק מֵעָלְמָא בְּלָא בְּנִין, הַאי בַּת נָדִיב לָא כְּנִישַׁת לֵיהּ לְהַהוּא בַּר נָשׁ לְגַבָּהּ, וְאָזִיל לְאִתְטָרְדָא בְּעָלְמָא, דְּלָא אַשְׁכַּח אֲתָר, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָיִיס עָלֵיהּ וּפָקִיד לְאָחוּהִי לְמִפְרַק לֵיהּ, לְאָתָבָא וּלְאִתְתַּקְנָא בְּעַפְרָא אַחֲרָא. כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וְאָדָם עַל עָפָר יָשׁוּב׳ (איוב לד, טו) קע"ז.) וְאוֹקְמוּהָ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

חליצת הנעל בסירוב הגואל - החזרת המת לבין החיים

וְאִם אוֹתוֹ גּוֹאֵל לֹא רוֹצֶה לְהַעֲמִיד אֶת אָחִיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, צָרִיךְ לִקְשֹׁר נַעַל אַחַת בְּרַגְלוֹ, וְאוֹתָהּ אִשָּׁה שֶׁתִּשְׁרֶה אִתּוֹ, מְקַבֶּלֶת אֵלֶיהָ אוֹתָהּ נַעַל. וְלָמָּה נַעַל? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָהּ נַעַל הִיא בִּגְלַל הַמֵּת (מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָהּ נַעַל הִיא קִיּוּם הַמֵּת בָּעוֹלָם הַזֶּה), וְנִתְּנָה בְּרַגְלֵי אָחִיו הַחַי, וְהָאִשָּׁה מְקַבֶּלֶת אֵלֶיהָ אוֹתָהּ נַעַל, לְהַרְאוֹת שֶׁאוֹתוֹ מֵת חָזַר לְבֵין הַחַיִּים בַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה.

בלשון הזוהר

וְאִי הַהוּא פָּרוּקָא לָא בָּעֵי לְקַיְּימָא לְאָחוּהִי בְּהַאי עָלְמָא, בָּעֵי לְמִקְטַר חַד נַעַל בְּרַגְלֵיהּ, וְהַהוּא אִתְּתָא דְּתִשְׁרֵי לֵיהּ וּמְקַבְּלָא לְהַהוּא נַעַל לְגַבָּהּ. אֲמַאי נַעַל. אֶלָּא בְּגִין דְּהַהוּא נַעַל בְּגִין מִיתָא הוּא (ס"א בגין דההוא נעל קיומא דמיתא הוא בהאי עלמא), וְאִתְיְהִיב בְּרַגְלֵיהּ דְּחַיָּיא אָחוּהִי, וְאִתְּתָא מְקַבְּלָהּ לְהַהוּא נַעַל לְגַבָּהּ, לְאַחֲזָאָה דְּהָא הַהוּא מִיתָא בֵּין חַיָּיא אַהְדָּר בְּעוֹבָדָא דָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

היפוך נטילת הנעל - חליצה כעטרת בעלה לאשה

וְהוּא בְּהֵפֶךְ מֵאוֹתָהּ נַעַל שֶׁלּוֹקֵחַ הַמֵּת מֵהַחַי, וְכָעֵת נַעַל זוֹ לוֹקֵחַ הַחַי מִן הַמֵּת, וּבְאוֹתָהּ נַעַל אוֹתוֹ הַמֵּת הוֹלֵךְ בֵּין הַחַיִּים, (וְצָרִיךְ נַעַל שֶׁל הַמֵּת הַזֶּה הוֹלֵךְ בּוֹ בְּחַיָּיו) וְהָאִשָּׁה לוֹקַחַת אוֹתָהּ אֵלֶיהָ, לְהַרְאוֹת שֶׁאוֹתָהּ אִשָּׁה ׳עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ׳ (משלי יב, ד), לָקְחָה אוֹתָהּ וּמְקַבֶּלֶת אוֹתָהּ אֵלֶיהָ.

בלשון הזוהר

וְהוּא בְּהִפּוּכָא מֵהַהוּא נַעַל דְּנָטִיל מִיתָא מֵחַיָּיא, וְהַשְׁתָּא הַאי נַעַל נָטִיל חַיָיא מִמִּיתָא, וּבְהַהוּא נַעַל הַהוּא מִיתָא אָזִיל בֵּין חַיָיא, (נ"א ובעי נעל דההוא מיתא דא אזיל ביה בחיוהי) וְאִתְּתָא נַטְלָא לֵיהּ לְגַבָּהּ, לְאַחֲזָאָה דְּהַהִיא אִתְּתָא ׳עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ׳, נַטְלָא לֵיהּ וּמְקַבְּלָא לֵיהּ לְגַבָּהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הכאת הנעל בארץ - סימן לשיכוך הגוף ולהיתר האשה

וְצָרִיךָ לְהַכּוֹת בְּאוֹתָהּ נַעַל בָּאָרֶץ, לְהַרְאוֹת שֶׁשָּׁכַךְ גּוּף אוֹתוֹ הַמֵּת. והקב"ה בִּזְמַן זֶה אוֹ לְאַחַר זְמַן יָחוּס עָלָיו וִיקַבֵּל אוֹתוֹ לְעוֹלָם אַחֵר. עוֹד הַכָּאָה שֶׁל אוֹתָהּ הַנַּעַל בַּיָּד (מהיד) שֶׁל הָאִשָּׁה לָאָרֶץ, לְהַרְאוֹת שֶׁיִּבָּנֶה אוֹתוֹ הַמֵּת בְּעָפָר אַחֵר בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְכָעֵת יָשׁוּב לַעֲפָרוֹ שֶׁהָיָה מִשָּׁם בַּהַתְחָלָה, (וְאָז ישוב לעפרו) וְאָז אוֹתָהּ אִשָּׁה תֻּתַּר לַעֲשׂוֹת זֶרַע אַחֵר, וְכָךְ פֵּרְשׁוּהָ.

בלשון הזוהר

וּבָעֵי לְבַטְּשָׁא לֵיהּ לְהַהוּא נַעַל בְּאַרְעָא, לְאַחֲזָאָה דְּשָׁכִיךְ גּוּפֵיהּ דְּהַהוּא מִיתָא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְזִמְנָא דָּא, אוֹ לְבָתַר זִמְנָא, חָיִיס עָלֵיהּ, וִיקַבֵּל לֵיהּ לְעָלְמָא אַחֲרָא. תּוּ בְּטָשׁוּתָא דְּהַהוּא נַעַל בְּיָדָא (ס"א מידא) דְּאִתְּתָא לְאַרְעָא לְאַחֲזָאָה, דְּהָא יִתְבְּנֵי הַהוּא מִיתָא בְּעַפְרָא אַחֲרָא דְּהַאי עָלְמָא, וְהַשְׁתָּא יְתוּב לְעַפְרֵיהּ דְּהֲוָה מִתַּמָּן בְּקַדְמִיתָא, (אכדין יתוב לעפריה) וּכְדֵין הַהִיא אִתְּתָא תִּשְׁתְּרֵי לְמֶעְבַּד זַרְעָא אַחֲרָא, וְאוּקְמוּהָ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

נטילת נעל לקיום ברית - העמדה עליונה ולא הסכמה בעלמא

בֹּא וּרְאֵה, עַל כָּךְ מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַעֲמִיד בְּרִית, נוֹטֵל ׳נַעֲלוֹ וְנוֹתֵן׳ לַחֲבֵרוֹ לְהַעֲמִיד עָלָיו בְּרִית. (שַׁבָּת נָדיב) זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְזֹּאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הגאולה׳ (רות ד, ז) - מַה זֶּה וְזֹּאת? בְּרִית שְׁלֵמָה בַּכֹּל. ׳לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל׳, כְּשֶׁהָיוּ צְנוּעִים קְדוֹשִׁים. ׳לְקַיֵּם כָּל דָּבָר׳ - כָּל דָּבָר מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי זֶהוּ הַעֲמָדָה. וְאָז - ׳וְזֹּאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל׳ - וַדַּאי. שֶׁלֹּא תֹאמַר שֶׁהַסְכָּמָה בְּעָלְמָא הִיא, וּמִדַּעְתָּם עָשׂוּ אוֹתָהּ, אֶלָּא הַעֲמָדָה עֶלְיוֹנָה הָיְתָה, לִהְיוֹת מַעֲשֵׂיהֶם בְּסוֹד שֶׁל מַעְלָה. כֵּיוָן שֶׁהִתְרַבּוּ רְשָׁעִים בָּעוֹלָם, כִּסּוּ הַדָּבָר בְּגָוֶן אַחֵר, בִּכְנַף הַמַּלְבּוּשׁ, וְהַמַּלְבּוּשׁ הַזֶּה הוּא תִּקּוּן עֶלְיוֹן. וְסוֹד הַדָּבָר - כָּתוּב ׳וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו׳ (דברים כג, א).

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, עַל דָּא מַאן דְּבָעֵי לְקַיְּימָא קְיָּים, נָטִיל נַעֲלֵיהּ, וְיָהַב לְחַבְרֵיהּ, לְקַיְּימָא עָלֵיהּ קַיָּימָא. (דבת נדיב) הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָה׳ (רות ד, ז) - מַאי וְזֹאת. קַיָּימָא שְׁלִים בְּכֹלָּא. ׳לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל׳, כַּד הֲווֹ צְנוּעִין קַדִּישִׁין. ׳לְקַיֵּים כָּל דָּבָר׳ - כָּל דָּבָר מַמָּשׁ, דְּהָא דָּא הוּא קִיּוּמָא. וּכְדֵין ׳וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל׳ - ודַּאי. דְּלָא תֵּימָא דְּהַסְכָּמָה בְּעָלְמָא הִיא, וּמִדַּעֲתַּיְיהוּ עַבְדֵּי לָהּ, אֶלָּא קִיוּמָא עִלָּאָה הֲוָה, לְמֶהֱוֵי עוֹבָדֵיהוֹן בְּרָזָא דִּלְעֵילָּא. כֵּיוָן דְּאַסְגִּיאוּ חַיָּיבִין בְּעָלְמָא, כָּסִּיאוּ מִלָּה בְּגַוְונָא אַחֲרָא, בְּכַנְפָא דְּמַלְבּוּשָׁא, וְהַאי מַלְבּוּשָׁא הִיא תִּקּוּנָא עִלָּאָה. וְרָזָא דְּמִלָּה - ׳וְלֹא יְגַלֶּה כָּנָף אָבִיו׳ (דברים כג, א) כְּתִיב.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

׳זאת חקת התורה׳

אות הברית וסוד אותיותיה הצפוף

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.