קושיית מה חשיבות הצדיקים - כל היודע לסדר מעשה ודברים כראוי מעורר את הקבה
חקת · סוד הבאר - זכר ונוקבא בבארה ובבאר, ומעלת המכוונים לב ורצון לעורר ברכה · מאמר 11 · פיסקה 9 · דף קפד ע"א
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, הָכָא בָּעֵינָא לְגַלָּאָה מִלָּה. תָּא חֲזֵי, כָּל מַאן דְּיָדַע לְסַדְּרָא עוֹבָדָא כַּדְּקָא יָאוּת, וּלְסַדְּרָא מִלִּין כַּדְּקָא יָאוּת, הָא ודַּאי מַתְעָרֵי לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְאַמְשָׁכָא מִלִּין עִלָּאִין דְּמִתְכַּשְׁרָן. (ס"א ואי לא, לא אתכשר לגבייהו). וְלָא אִכְשַׁר לְגַבַּיְיהוּ אִי הָכִי כָּל עָלְמָא יַדְעֵי לְסַדְּרָא עוֹבָדָא, וּלְסַדְּרָא מִלִּין, מַאי חָשִׁיבוּ דִּלְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, דְּיַדְעֵי עִקָּרָא דְּמִלָּה וְעוֹבָדָא, וְיַדְעֵי לְכַוְּונָא לִבָּא וּרְעוּתָא, יַתִּיר מֵאִלֵּין אַחֲרָנִין, דְּלָא יַדְעֵי כָּל כַּךְ. אֶלָּא אִלֵּין דְּלָא יַדְעֵי עִקָּרָא דְּעוֹבָדָא כּוּלֵי הַאי, אֶלָּא סִדּוּרָא בְּעָלְמָא וְלָא יַתִּיר, מַשְׁכִין עָלַיְיהוּ מְשִׁיכוּ דְּבָתַר כַּתְפוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּלָא טָס בַּאֲוִירָא דִּשְׁגִּיחוּ אִקְרֵי.
תרגום
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּאן צָרִיךְ לְגַלּוֹת דָּבָר. בֹּא וּרְאֵה, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְסַדֵּר מַעֲשֶׂה כָּרָאוּי וּלְסַדֵּר דְּבָרִים כָּרָאוּי, זֶה בְּוַדַּאי מְעוֹרֵר אֶת הקב"ה לְהַמְשִׁיךְ דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים שֶׁמֻּכְשָׁרִים. (וְאִם לֹא, לֹא יכשר לָהֶם). וְלֹא הֻכְשַׁר לָהֶם. אִם כָּךְ, כָּל הָעוֹלָם יוֹדְעִים לְסַדֵּר מַעֲשֶׂה וּלְסַדֵּר דְּבָרִים, מַה חֲשִׁיבוּת הַצַּדִּיקִים שֶׁיּוֹדְעִים עִקַּר הַדָּבָר וְהַמַּעֲשֶׂה, וְיוֹדְעִים לְכַוֵּן לֵב וְרָצוֹן יוֹתֵר מֵאֵלּוּ הָאֲחֵרִים שֶׁלֹּא יוֹדְעִים כָּל כָּךְ? אֶלָּא אֵלֶּה שֶׁלֹּא יוֹדְעִים עִקַּר הַמַּעֲשֶׂה כָּל זֶה, אֶלָּא סִדּוּר בְּעָלְמָא וְלֹא יוֹתֵר, מוֹשְׁכִים עֲלֵיהֶם מְשִׁיכוּת שֶׁאַחַר כִּתְפֵי הקב"ה שֶׁלֹּא טָס בָּאֲוִיר, שֶׁהַשְׁגָּחָה נִקְרָא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי שמעון, הכא בעינא לגלאה מלה. תא חזי, כל מאן דידע לסדרא עובדא כדקא יאות, ולסדרא מלין כדקא יאות, הא ודאי מתערי לקודשא בריך הוא, לאמשכא מלין עלאין דמתכשרן. (ס"א ואי לא, לא אתכשר לגבייהו). ולא אכשר לגבייהו אי הכי כל עלמא ידעי לסדרא עובדא, ולסדרא מלין, מאי חשיבו דלהון דצדיקייא, דידעי עקרא דמלה ועובדא, וידעי לכוונא לבא ורעותא, יתיר מאלין אחרנין, דלא ידעי כל כך. אלא אלין דלא ידעי עקרא דעובדא כולי האי, אלא סדורא בעלמא ולא יתיר, משכין עלייהו משיכו דבתר כתפוי דקודשא בריך הוא, דלא טס באוירא דשגיחו אקרי.
התרגום: אמר רבי שמעון, כאן צריך לגלות דבר. בא וראה, כל מי שיודע לסדר מעשה כראוי ולסדר דברים כראוי, זה בודאי מעורר את הקב"ה להמשיך דברים עליונים שמכשרים. (ואם לא, לא יכשר להם). ולא הכשר להם. אם כך, כל העולם יודעים לסדר מעשה ולסדר דברים, מה חשיבות הצדיקים שיודעים עקר הדבר והמעשה, ויודעים לכון לב ורצון יותר מאלו האחרים שלא יודעים כל כך? אלא אלה שלא יודעים עקר המעשה כל זה, אלא סדור בעלמא ולא יותר, מושכים עליהם משיכות שאחר כתפי הקב"ה שלא טס באויר, שהשגחה נקרא.
מן המפרשים
אור החמה: ולסדרא מילין כדקא יאות הוא סוד הקרבנות וזמירות ותפלה מעומד ותפל' מיושב כדמפרש התם ובכמ' דוכתי. לאמשכא מילין עילאין . שפע עליון ואפשר דקב"ה היינו בינה מילין ע"י ת"ת ומלכות כדמפרש בכמ' דוכתי שבתפל' מיושב מושכים השכינה ובתפל'…
הסולם: אמר רבי שמעון וכו': אר"ש, כאן אני רוצה לגלות דבר. בוא וראה כל מי שיודע לסדר מעשה כראוי, ולסדר דיבורים כראוי, הרי ודאי שמעוררים את הקב"ה להמשיך דברים עליונים ישרים. ואם לא אינו מתרצה אליהם. ואם כן, הרי כל העולם יודעים לסדר…