ממלכת הזוהר › זוהר › חיי שרה › מאמר 8: ׳לכה דודי נצא השדה׳ - מ ׳גלמי ראו עיניך׳ ועד ׳ותמת שרה׳ ביסודותיה › פיסקה 5 (קכא ע"ב)

עושר בנים ויופי - תכליתם ועונש ההתגאות בהם

חיי שרה · ׳לכה דודי נצא השדה׳ - מ ׳גלמי ראו עיניך׳ ועד ׳ותמת שרה׳ ביסודותיה · מאמר 8 · פיסקה 5 · דף קכא ע"ב

לשון הזוהר

דְּכָךְ אוֹרְחוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא - יָהִיב עוּתְרָא לְבַר אִינִישׁ, לָמָּה, לְמֵיזַן עֲנָיִין וּלְמֶעְבַּד פִּקּוּדוֹי. לָא עָבִיד הַאי ואִתְגָאֵי (ואי אתגליא ביה) בְּהַהוּא עוּתְרָא - בֵּיהּ יִלְקֵי דִּכְתִיב, ׳עשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ׳ (קהלת ה, יב) - יָהִיב לֵיהּ בְּנִין, לָמָּה, לְמֵילַף לְהוּ אוֹרְחוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְמִיטַר פִּקּוּדוֹי כִּדְאָמוּר בְּאַבְרָהָם ׳כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַּוְּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶרֶךְ יהו"ה לַעֲשׂוֹת צְּדָקָה וְגו'׳ (בראשית יח, יט). לָא עָבִיד הַאי וּמִתְגָּאֶה בְּהוּ - בְּהוּ לָקֵי דִּכְתִיב, ׳לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ וְגו'׳ (איוב יח, יט). וְכֵן כְּהַאי גַוונָא כַּד יָהִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשַׁפִּירוּתָא טָבָא עִלָּאָה דְאָדָם הָרִאשׁוֹן לְהוּ, לָמָּה, בְּגִין לְמִיטַר פִּקּוּדוֹי וּלְמֶעְבַּד רְעוּתֵיהּ, לָא עָבְדוּ כְּדֵין אֶלָּא אִתְגָּאוּ בֵּיהּ - בֵּיהּ לָקוּ בְּהַאי שַׁפִּירוּתָא.

תרגום

שֶׁכָּךָ דַּרְכּוֹ שֶׁל הקב"ה - נוֹתֵן עֹשֶׁר לָאָדָם, לָמָּה? לָזוּן אֶת הָעֲנִיִּים וְלַעֲשׂוֹת מִצְווֹתָיו. אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶת זֶה וּמִתְגָּאֶה (וְאִם נתגלה בּוֹ) בָּעֹשֶׁר הַהוּא - בּוֹ יִלְקֶה, שֶׁכָּתוּב ׳עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ׳ (קהלת ה, יב) - נוֹתֵן לוֹ בָּנִים, לָמָּה? לְלַמֵּד אוֹתָם דֶּרֶךְ הקב"ה וְלִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בְּאַבְרָהָם ׳כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת׳ (בראשית יח, יט) - כָּל ׳בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶרֶךְ ה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וְגוֹ'׳. ׳הוּא לֹא עוֹשֶׂה אֶת זֶה וּמִתְגָּאֶה בָהֶם בָּהֶם הוּא לוֹקֶה, שֶׁכָּתוּב׳ (איוב יח) לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ וְגוֹ' (איוב יח, יט). וְכֵן כְּמוֹ זֶה, כְּשֶׁנּוֹתֵן הקב"ה מִיפִי טוּב עֶלְיוֹן שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן לָהֶם, לָמָּה? כְּדֵי לִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ. לֹא עָשׂוּ כָּךְ אֶלָּא הִתְגָּאוּ בוֹ - בּוֹ לוֹקִים, בַּיֹּפִי הַזֶּה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דכך אורחוי דקודשא בריך הוא - יהיב עותרא לבר איניש, למה, למיזן עניין ולמעבד פקודוי. לא עביד האי ואתגאי (ואי אתגליא ביה) בההוא עותרא - ביה ילקי דכתיב, ׳עשר שמור לבעליו לרעתו׳ (קהלת ה, יב) - יהיב ליה בנין, למה, למילף להו אורחוי דקודשא בריך הוא, ולמיטר פקודוי כדאמור באברהם ׳כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יהו"ה לעשות צדקה וגו'׳ (בראשית יח, יט). לא עביד האי ומתגאה בהו - בהו לקי דכתיב, ׳לא נין לו ולא נכד בעמו וגו'׳ (איוב יח, יט). וכן כהאי גוונא כד יהיב קודשא בריך הוא משפירותא טבא עלאה דאדם הראשון להו, למה, בגין למיטר פקודוי ולמעבד רעותיה, לא עבדו כדין אלא אתגאו ביה - ביה לקו בהאי שפירותא.

התרגום: שכך דרכו של הקב"ה - נותן עשר לאדם, למה? לזון את העניים ולעשות מצוותיו. אינו עושה את זה ומתגאה (ואם נתגלה בו) בעשר ההוא - בו ילקה, שכתוב ׳עשר שמור לבעליו לרעתו׳ (קהלת ה, יב) - נותן לו בנים, למה? ללמד אותם דרך הקב"ה ולשמר מצוותיו, כמו שאמור באברהם ׳כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת׳ (בראשית יח, יט) - כל ׳ביתו אחריו ושמרו דרך ה לעשות צדקה וגו'׳. ׳הוא לא עושה את זה ומתגאה בהם בהם הוא לוקה, שכתוב׳ (איוב יח) לא נין לו ולא נכד בעמו וגו' (איוב יח, יט). וכן כמו זה, כשנותן הקב"ה מיפי טוב עליון של אדם הראשון להם, למה? כדי לשמר מצוותיו ולעשות רצונו. לא עשו כך אלא התגאו בו - בו לוקים, ביפי הזה.

מן המפרשים

הסולם: דכך אורחוי דקב"ה וכו': כי כך דרכיו של הקב"ה, אם נותן עושר לאדם, למה נותן לו, הוא, לזון את העולם, ולעשות מצותיו, לא עשה זה, אלא שמתגאה בעשרו, בו יוכה, שכתוב עושר שמור לבעליו לרעתו.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: