כל הנבראים משבחים - והארון שעל הפרות גרם לזמרן
חיי שרה · ׳שירו לה׳ שיר חדש - משירת הפרות עד תחיית המתים וחידוש העולם · מאמר 6 · פיסקה 2 · דף קכג ע"ב
לשון הזוהר
הָכָא אִית לְאִסְתַּכָּלָא, דְּכָל מַה דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעַלְמָא כֻּלְּהוּ אָמְרִי תּוּשְׁבְּחָן וְשִׁירָתָא קַמֵּיהּ בֵּין לְעֵילָא בֵּין לְתַתָּא, וְאִי תֵימָא דְּאִינְהוּ מִגַּרְמַיְיהוּ (ד"א ל"ג הוו) אָמְרֵי שִׁירָתָא דָא - הָכִי הוּא וַדַּאי דְּרָזָא עִלָּאָה אִיהוּ, אֲבָל הַנֵּי, אֲרוֹנָא הֲוָה עַל גַּבַּיְיהוּ, וְכֵיוָן דַּאֲרוֹנָא אִשְׁתְּקִיל עֲלַיְיהוּ וְשַׁוְיוּהָ לְעֵילָא אִינוּן שְׁרִירוּ (נ"א לא שכיבו מ) שִׁירָתָא, דְּהָא כֵּיוָן דְּאִתְנְטִיל מִנַּיְיהוּ אֲרוֹנָא הֲווּ גָעָאן כְּאוֹרַח שְׁאָר פָּרוֹת דְּעַלְמָא וְלָא אָמְרוּ שִׁירָתָא. וַדַּאי אֲרוֹנָא דְּעַל גַּבַּיְיהוּ עָבִיד לוֹן לְזַמְּרָא.
תרגום
כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, שֶׁכָּל מַה שֶּׁבָּרָא הקב"ה בָּעוֹלָם, כֻּלָּם אוֹמְרִים שִׁירָה וְתִשְׁבָּחוֹת לְפָנָיו, בֵּין לְמַעְלָה בֵּין לְמַטָּה. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהֵם מֵעַצְמָם (ד"א הָיוּ) אוֹמְרִים אֶת הַשִּׁירָה הַזּוֹ - כָּךְ זֶה וַדַּאי, שֶׁזֶּהוּ סוֹד עֶלְיוֹן. אֲבָל אֵלּוּ, הָאָרוֹן הָיָה עַל גַּבָּן. וְכֵיוָן שֶׁהָאָרוֹן נִשְׁקַל עֲלֵיהֶם וְשָׂמוּהוּ לְמַעְלָה, הֵן שָׁרוּ (נָא לֹא שָׁכְבוּ) שִׁירָה, שֶׁהֲרֵי כֵּיוָן שֶׁנִּנְטַל מֵהֶן הָאָרוֹן, הָיוּ גוֹעוֹת כְּדֶרֶךְ שְׁאָר הַפָּרוֹת שֶׁל הָעוֹלָם וְלֹא אָמְרוּ שִׁירָה. וַדַּאי שֶׁהָאָרוֹן שֶׁעַל גַּבָּן עָשָׂה אוֹתָן לְזַמֵּר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: הכא אית לאסתכלא, דכל מה דברא קודשא בריך הוא בעלמא כלהו אמרי תושבחן ושירתא קמיה בין לעילא בין לתתא, ואי תימא דאינהו מגרמייהו (ד"א ל"ג הוו) אמרי שירתא דא - הכי הוא ודאי דרזא עלאה איהו, אבל הני, ארונא הוה על גבייהו, וכיון דארונא אשתקיל עלייהו ושויוה לעילא אינון שרירו (נ"א לא שכיבו מ) שירתא, דהא כיון דאתנטיל מנייהו ארונא הוו געאן כאורח שאר פרות דעלמא ולא אמרו שירתא. ודאי ארונא דעל גבייהו עביד לון לזמרא.
התרגום: כאן יש להסתכל, שכל מה שברא הקב"ה בעולם, כלם אומרים שירה ותשבחות לפניו, בין למעלה בין למטה. ואם תאמר שהם מעצמם (ד"א היו) אומרים את השירה הזו - כך זה ודאי, שזהו סוד עליון. אבל אלו, הארון היה על גבן. וכיון שהארון נשקל עליהם ושמוהו למעלה, הן שרו (נא לא שכבו) שירה, שהרי כיון שננטל מהן הארון, היו גועות כדרך שאר הפרות של העולם ולא אמרו שירה. ודאי שהארון שעל גבן עשה אותן לזמר.
מן המפרשים
כתם פז: ואי תימא דאינהו מגרמייהו הוו אמרי שירתא דא וכו' אמר כן לפי שכבר ידעת מה שכתב הרב אברהם ב"ע ז"ל בשם הגאון כי לא דברה האתון ושרב שמואל הספרדי בעל השירים חשב להציל הנתפש והאריך הוא ז"ל שם בענין האתון האמנם כי כל המפקפק בענין זה…
מהרח"ו: הכא אית לאסתכלא דכל מה דברא וגו'. זה תבין מפרקי שירה שאומר שם פרה מה היא אומרת כלב מה הוא אומר וגו'. והנה אין לך בריא למטה אפילו השרצים והדשאים שאין להם שר ומזל למעלה, ואותם השרים הן אומרים שירה לקב"ה לעילא:
רמ"א: שרירו שירתא כו' מנייהו ארונא כו'. והסוד הוא כי השכינה היתה שורה על הארון ונק' ארון הברית, והיא תאמר שיר זו לעתיד כמו שמבאר למטה: