ממלכת הזוהר › זוהר › חיי שרה › מאמר 21: ׳גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך׳ - חיים וחירות לעוסק בתורה בעולם הזה ובבא › פיסקה 2 (קלא ע"ב)

חטא העגל השיב מוות לעולם - חירות מהנחש לעוסק בתורה

חיי שרה · ׳גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך׳ - חיים וחירות לעוסק בתורה בעולם הזה ובבא · מאמר 21 · פיסקה 2 · דף קלא ע"ב

לשון הזוהר

וְאִי תֵימָא אִינוּן בְּנִי שְׁמַד. גְּזֵרָה הִיא מִלְּעֵילָא כְּגוֹן רַבִּי עֲקִיבָא וְחֲבֵרוֹי, וְכָךְ סָלִיק בְּמַחֲשָׁבָה. חֵירוּ דְּמַלְאַךְ הַמָּוֶת דְּלָא יָכִיל לְשַׁלְטָאָה עֲלוֹי, וְהָכִי הוּא וַדַּאי דְּאִי אָדָם הֲוָה אִתְדָּבַּק בְּאִילָנָא דְחַיֵּי דְּאִיהוּ אוֹרַיְיתָא, לָא גָרִים מוֹתָא לֵיהּ וּלְכָל עַלְמָא. וּבְגִין כָּךְ כַּד יָהַב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל מַה כְּתִיב בָּהּ חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת וְהָא אוּקְמוּהָ. וְאִלְמָלֵא אִינוּן לָא חָטוּ וְשָׁבְקוּ אִילָנָא דְחַיֵּי, לָא גָרְמוּ מוֹתָא לְעַלְמָא כְּמִלְקַדְּמִין. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר ׳אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם׳ (תהילים פב, ו) - חֲבַלְתּוּן גַּרְמֵיכוֹן - ׳אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וְגו'׳. וְעַל דָּא, כָּל מַאן דְּאִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא לָא יָכִיל לְשַׁלְטָאָה עֲלוֹי הַהוּא חִוְיָא בִּישָׁא דְּאַחְשִׁיךְ עָלְמָא.

תרגום

וְאִם תֹּאמַר, אוֹתָם בְּנֵי הַשְּׁמָד? גְּזֵרָה הִיא מִלְמַעְלָה, כְּמוֹ רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו, וְכָךְ עָלְתָה בְּמַחֲשָׁבָה. חֵרוּת מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁלֹּא יָכוֹל לִשְׁלֹט עָלָיו, וְכָךְ זֶה וַדַּאי, שֶׁאִם אָדָם הָיָה נִדְבָּק בְּעֵץ הַחַיִּים, שֶׁהוּא הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה גוֹרֵם מָוֶת לוֹ וּלְכָל הָעוֹלָם. וּמִשּׁוּם כָּךְ, כְּשֶׁנָּתַן הקב"ה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, מַה כָּתוּב בָּהּ? חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. וְאִלְמָלֵא הֵם לֹא חָטְאוּ וְעָזְבוּ אֶת עֵץ הַחַיִּים, לֹא הָיוּ גוֹרְמִים מָוֶת לָעוֹלָם כְּבַתְּחִלָּה. והקב"ה אָמַר, ׳אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם׳ (תהלים פב, ו) - חִבַּלְתֶּם אֶת עַצְמְכֶם - אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וְגוֹ'. וְעַל כֵּן, כָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, אֵין יָכוֹל לִשְׁלֹט עָלָיו הַנָּחָשׁ הָרָע הַהוּא שֶׁהֶחְשִׁיךְ אֶת הָעוֹלָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואי תימא אינון בני שמד. גזרה היא מלעילא כגון רבי עקיבא וחברוי, וכך סליק במחשבה. חירו דמלאך המות דלא יכיל לשלטאה עלוי, והכי הוא ודאי דאי אדם הוה אתדבק באילנא דחיי דאיהו אורייתא, לא גרים מותא ליה ולכל עלמא. ובגין כך כד יהב קודשא בריך הוא אורייתא לישראל מה כתיב בה חרות על הלוחות והא אוקמוה. ואלמלא אינון לא חטו ושבקו אילנא דחיי, לא גרמו מותא לעלמא כמלקדמין. וקודשא בריך הוא אמר ׳אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם׳ (תהילים פב, ו) - חבלתון גרמיכון - ׳אכן כאדם תמותון וגו'׳. ועל דא, כל מאן דאשתדל באורייתא לא יכיל לשלטאה עלוי ההוא חויא בישא דאחשיך עלמא.

התרגום: ואם תאמר, אותם בני השמד? גזרה היא מלמעלה, כמו רבי עקיבא וחבריו, וכך עלתה במחשבה. חרות ממלאך המות שלא יכול לשלט עליו, וכך זה ודאי, שאם אדם היה נדבק בעץ החיים, שהוא התורה, לא היה גורם מות לו ולכל העולם. ומשום כך, כשנתן הקב"ה תורה לישראל, מה כתוב בה? חרות על הלחת, והרי פרשוה. ואלמלא הם לא חטאו ועזבו את עץ החיים, לא היו גורמים מות לעולם כבתחלה. והקב"ה אמר, ׳אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם׳ (תהלים פב, ו) - חבלתם את עצמכם - אכן כאדם תמותון וגו'. ועל כן, כל מי שמשתדל בתורה, אין יכול לשלט עליו הנחש הרע ההוא שהחשיך את העולם.

מן המפרשים

אור החמה: אי הכי וגו' שאין לך מי שנדבק באילנא דחיי כמשה שע"י נתנה תורה. וקושי' זו היא עולה אפי' אם ישר' לא היו ראויים למעלה זו כ"ש כיון שכל יש' ראויים למעלה זו ומפני שחטאו נטלה מהם. השתא קשה כפלים דאי הכי כיון דלא הב לא יימות אפי' אם…

אור יקר: יכיל לשלטאה עלוי והכי הוא ודאי, אי תתנוצץ בהם נצוץ מאותה הנשמה שהיה להם מקודם והם בנים אל הנשמות הצדיקים, ואפשר (שאמר) ]שהיינו[ בנים הנעשים מצדיקים אחר תחייתם וגם לרבי יוסי נפשם נעשית אפר תחת כפות רגלי הצדיקים והארכתי בביאור…

הסולם: ואי תימא וכו': ואם תאמר, הרי אלו בני השמד, דהיינו הרוגי מלכות, מחמת שעסקו בתורה, בזמן שגזרו שלא לעסוק בתורה, ומשיב, הוא גזירה מלמעלה. כמו ר' עקיבא וחביריו, שנהרגו משום שעסקו בתורה, וכך עלה במחשבה של מעלה, בעת שנברא העולם. אבל…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: