הנדבק באשה נכריה - בנו מקבל רוח טומאה מאביו
חיי שרה · ׳אברהם זקן בא בימים׳ - משל הנשמה והגוף בתחיית המתים · מאמר 19 · פיסקה 63 · דף קלא ע"ב
לשון הזוהר
בְּגִין כָּךְ מַאן דְּאִתְדָּבַּק בְּאִתְּתָא דִּשְׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אִסְתָּאַב אִיהוּ. וְהַהוּא בְּרָא דְּאִתְיְלִיד לֵיהּ יְקַבֵּל עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֲבָא. וְאִי תֵימָא הָא בְּסִטְרָא דְּאֲבוֹי מִיִּשְׂרָאֵל קָא אַתְיָא, אַמַּאי יְקַבֵּל עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֳבָא. תָּא חֲזֵי, דְּהָא בְּקַדְמִיתָא אִסְתָּאַב אֲבוֹי בְּשַׁעְתָּא דְּאִתְדָּבַּק בְּהַהִיא אִתְּתָא דְּאִיהִי מְסָאֳבָא, וְכֵיוָן דְּאָב אִיהוּ אִסְתָּאָב בְּהַהִיא אִתְּתָא דְּאִיהִי מְסָאֳבָא, כָּל שֶׁכֵּן דְּאִיהוּ בְּרָא דְּאִתְיְלִיד מִינָּהּ יְקַבֵּל עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֳבָא. וְלָא עוֹד אֶלָּא דְּעֲבַר עַל אוֹרַיְיתָא דִּכְתִיב, ׳כִּי לא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל׳ (שמות לה, יד) אַחֵר, ׳כִּי יהו"ה קַנָּא שְׁמוֹ׳ - בְּגִין דְּקַנֵּי עַל הַאי בְּרִית קַדִּישָׁא.
תרגום
מִשּׁוּם כָּךְ מִי שֶׁנִּדְבַּק בְּאִשָּׁה שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, הוּא נִטְמָא, וְאוֹתוֹ בֵּן שֶׁיִּוָּלֵד לוֹ יְקַבֵּל עָלָיו רוּחַ שֶׁל טֻמְאָה. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי מִצַּד אָבִיו הוּא בָּא מִיִּשְׂרָאֵל, לָמָּה יְקַבֵּל עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה? בֹּא רְאֵה, שֶׁהֲרֵי בָּרִאשׁוֹנָה נִטְמָא אָבִיו בְּשָׁעָה שֶׁנִּדְבַּק עִם אוֹתָהּ אִשָּׁה שֶׁהִיא טְמֵאָה, וְכֵיוָן שֶׁהָאָב נִטְמָא בְּאוֹתָהּ אִשָּׁה שֶׁהִיא טְמֵאָה, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁאוֹתוֹ הַבֵּן שֶׁנּוֹלַד מִמֶּנָּה יְקַבֵּל עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁעָבַר עַל הַתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר, כִּי ה' קַנָּא שְׁמוֹ מִשּׁוּם שֶׁהוּא מְקַנֵּא עַל בְּרִית הַקֹּדֶשׁ הַזּוֹ׳ (שמות לד, יד).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בגין כך מאן דאתדבק באתתא דשאר עמין עובדי עבודת כוכבים ומזלות אסתאב איהו. וההוא ברא דאתיליד ליה יקבל עליה רוח מסאבא. ואי תימא הא בסטרא דאבוי מישראל קא אתיא, אמאי יקבל עליה רוח מסאבא. תא חזי, דהא בקדמיתא אסתאב אבוי בשעתא דאתדבק בההיא אתתא דאיהי מסאבא, וכיון דאב איהו אסתאב בההיא אתתא דאיהי מסאבא, כל שכן דאיהו ברא דאתיליד מינה יקבל עליה רוח מסאבא. ולא עוד אלא דעבר על אורייתא דכתיב, ׳כי לא תשתחוה לאל׳ (שמות לה, יד) אחר, ׳כי יהו"ה קנא שמו׳ - בגין דקני על האי ברית קדישא.
התרגום: משום כך מי שנדבק באשה של שאר העמים עובדי עבודת כוכבים ומזלות, הוא נטמא, ואותו בן שיולד לו יקבל עליו רוח של טמאה. ואם תאמר, הרי מצד אביו הוא בא מישראל, למה יקבל עליו רוח טמאה? בא ראה, שהרי בראשונה נטמא אביו בשעה שנדבק עם אותה אשה שהיא טמאה, וכיון שהאב נטמא באותה אשה שהיא טמאה, כל שכן שאותו הבן שנולד ממנה יקבל עליו רוח טמאה. ולא עוד, אלא שעבר על התורה, שכתוב ׳כי לא תשתחוה לאל אחר, כי ה' קנא שמו משום שהוא מקנא על ברית הקדש הזו׳ (שמות לד, יד).
מן המפרשים
יהל אור: דף קל"א ע"ב (ח"תיקוני זהר קלא, ב) ואתעביד אילנא דעץ הדעת טו"ר נוקב' אית ליה דאתקריאת להט החרב המתהפכת כו' והכי מתהפכי דכורא לנוקבא נוקבא לדכורא כו' והכי אינון מתהפכין דרגין מדינא לרחמי וכו' עי"ש ועבפ"ב שם כל המאמר ותבין היטב זה:
אור החמה: ואי תימא הא מסטרא דאבוי קא אתי וגו' וא"כ כמו שצד האם מחייבת טמא צד האב יחייב טהור ויהיה מצד עץ טוב ורע ואמאי אמרת טמא דוקא. ולא עוד אלא דעבד עבירה אחרת נוסף על טומאתו מצדה שכרע על הנכרית והיינו לע"ז. בת אל נכר אשת זנוני'…
אור יקר: תא חזי דהא בקדמיתא יסתאב אבוי בשעתא דאתדבק בההיא אתתא דהיא מסאבא, כל שכן דההוא ברא דאתיליד מיניה דיקבל רוח מסאבא, ולא עוד אלא דעבר על אורייתא דכתיב (שמות לד) כי לא תשתחוה לאל אחר כי ה׳ קנא שמו בגין דקנא על האי ברית. אמר רבי אלעזר.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: