רוח החיים משמרת מטומאה - עמים אחרים טמאים בחייהם
חיי שרה · ׳אברהם זקן בא בימים׳ - משל הנשמה והגוף בתחיית המתים · מאמר 19 · פיסקה 62 · דף קלא ע"א
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָא חָמִינָן כָּל זִמְנָא דְּבַר נָשׁ קָאִים בְּרוּחָא דָא. לָאו אִיהוּ מְסָאָב, נָפְקָא נִשְׁמָתֵיהּ מִנֵּיהּ אִיהוּ מְסָאָב. אָמַר לֵיהּ וַדַּאי הָכִי הוּא, וְהָכִי אִתְּמָר דְּהָא הַהוּא יֵצֶר הָרָע כַּד נָטִיל רוּחָא דְּבַר נָשׁ סָאִיב לֵיהּ וְאִשְׁתָּאַר גּוּפָא מְסָאָב, וּשְׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת כַּד אִינוּן בְּחַיֵּיהוֹן אִינוּן מְסָאֲבִין דְּהָא מִסִּטְרָא מִסָּאֲבָא אִית לוֹן נִשְׁמָתִין, וְכַד אִתְרִיק מִנֵּיהּ הַהוּא מְסָאֲבוּ אִשְׁתָּאַר גּוּפָא בְּלָא מְסָאֲבוּ כְּלָל.
תרגום
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הֲרֵי רָאִינוּ, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם עוֹמֵד בָּרוּחַ הַזּוֹ - אֵינוֹ טָמֵא. יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ - הוּא טָמֵא. אָמַר לוֹ, וַדַּאי שֶׁזֶּה כָּךְ, וְכָךְ נֶאֱמַר, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע, כְּשֶׁנּוֹטֵל אֶת הָרוּחַ שֶׁל הָאָדָם, הוּא מְטַמֵּא אוֹתוֹ, וְנִשְׁאָר גּוּף טָמֵא. וּשְׁאָר עַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, כְּשֶׁהֵם בְּחַיֵּיהֶם הֵם טְמֵאִים, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָהֶם נְשָׁמוֹת מִצַּד הַטֻּמְאָה, וּכְשֶׁמִּתְרוֹקֶנֶת מִמֶּנּוּ אוֹתָהּ טֻמְאָה, נִשְׁאָר הַגּוּף בְּלִי טֻמְאָה כְּלָל.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי יוסי הא חמינן כל זמנא דבר נש קאים ברוחא דא. לאו איהו מסאב, נפקא נשמתיה מניה איהו מסאב. אמר ליה ודאי הכי הוא, והכי אתמר דהא ההוא יצר הרע כד נטיל רוחא דבר נש סאיב ליה ואשתאר גופא מסאב, ושאר עמין עובדי עבודת כוכבים ומזלות כד אינון בחייהון אינון מסאבין דהא מסטרא מסאבא אית לון נשמתין, וכד אתריק מניה ההוא מסאבו אשתאר גופא בלא מסאבו כלל.
התרגום: אמר רבי יוסי, הרי ראינו, כל זמן שאדם עומד ברוח הזו - אינו טמא. יצאה נשמתו ממנו - הוא טמא. אמר לו, ודאי שזה כך, וכך נאמר, שהרי אותו יצר הרע, כשנוטל את הרוח של האדם, הוא מטמא אותו, ונשאר גוף טמא. ושאר עמים עובדי עבודת כוכבים ומזלות, כשהם בחייהם הם טמאים, שהרי יש להם נשמות מצד הטמאה, וכשמתרוקנת ממנו אותה טמאה, נשאר הגוף בלי טמאה כלל.
מן המפרשים
אור החמה: א"ר ייסא הא חמינן אפשר לפרשו בלשון שאלה והכי קא מבעי' ליה שהיה ראוי שיהיה בהפך שכשהוא בחיים יש בו היצה"ר הטמא יהיה מטמא וכשמת שנתבטל יצה"ר ראוי שיהיה טהור ור' אלעזר תירץ ליה שגם אחר המית' יצה"ר שהוא מלאך המות גורם לו הטומאה.…
אור יקר: ההוא יצר הרע כד נטיל רוחא דברנש סאיב ליה, ואשתאר גופא מסאב, ושאר עמין כד אינון בחייהון אינון מסאבין דהא מסטרא דמסאבא אית לון נשמתין, כד אתרק מיניה ההוא מסאבא.
הסולם: אמר ר' יוסי וכו': אר"י, הרי אנו רואים, כל זמן שהאדם נמצא ברוח זה, אינו טמא, יצא נשמתו ממנו, הוא טמא. ובקש לידע הטעם. אמר לו ודאי כן הוא, וכן למדנו, כי יצר הרע ההוא, כשנוטל רוחו של אדם, כי הוא יצה"ר והוא מלאך המות, מטמא אותו,…