תחית מתי ארץ ישראל תחלה - האחרים מתגלגלים אליה
חיי שרה · ׳אברהם זקן בא בימים׳ - משל הנשמה והגוף בתחיית המתים · מאמר 19 · פיסקה 60 · דף קלא ע"א
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הָא אִתְּמָר כָּל אִינוּן מֵתִין דִּבְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל יְקוּמוּן בְּקַדְמִיתָא, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְעַר עֲלַיְיהוּ וְיוֹקִים לוֹן, עֲלַיְיהוּ כְּתִיב ׳יִחְיוּ מֵתֶיךָ׳, אִלֵּין אִינוּן דִּי בְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. ׳נְבֵלָתִי יְקוּמוּן׳, אִלֵּין אִינוּן דִּבְגוֹ אַרְעָאן אָחֳרָנִין, דְּלָא כְּתִיב בְּהוּ תְּחִיָּיה אֶלָּא קִימָה. דְּהָא רוּחָא דְחַיֵּי לָא תִשְׁרֵי אֶלָּא בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא דְיִשְׂרָאֵל, וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב בְּהוּ ׳יִחְיוּ מֵתֶיךָ׳, וְאִינוּן דִּלְבַר, יִתְבְּרֵי גוּפָא דִלְהוֹן וִיקוּמוּן גּוּפָא בְּלָא רוּחָא. וּלְבָתַר יִתְגַּלְגְּלוּן תְּחוֹת עַפְרָא עַד דְּיִמְטוּן לְאֶרֶץ יִּשְׂרָאֵל, וְתַמָּן יְקַבְּלוּן נִשְׁמָתָא, וְלָא בִּרְשׁוּ אָחֳרָא, בְּגִין דְּיִתְקַיְּימוּן בְּעַלְמָא כְּדְקָא חָזֵי.
תרגום
בֹּא רְאֵה, הֲרֵי נֶאֱמַר, כָּל אוֹתָם הַמֵּתִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָקוּמוּ בָּרִאשׁוֹנָה, מִשּׁוּם שהקב"ה יִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם וְיָקִים אוֹתָם. עֲלֵיהֶם כָּתוּב ׳יִחְיוּ מֵתֶיךְ׳. אֵלּוּ הֵם שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. ׳נְבֵלָתִי יְקוּמוּן׳ - אֵלּוּ הֵם שֶׁבְּתוֹךְ אֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת, שֶׁלֹּא כְתוּבָה בָהֶם תְּחִיָּה, אֶלָּא קִימָה. שֶׁהֲרֵי רוּחַ הַחַיִּים לֹא תִשְׁרֶה אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשָׁה, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב בָּהֶם ׳יִחְיוּ מֵתֶיךְ׳, וְאוֹתָם שֶׁבַּחוּץ יִבָּרֵא הַגּוּף שֶׁלָּהֶם, וְיָקוּמוּ גוּף בְּלִי רוּחַ. אַחַר כָּךְ יִתְגַּלְגְּלוּ תַּחַת הֶעָפָר עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְשָׁם יְקַבְּלוּ נְשָׁמָה, וְלֹא בִּרְשׁוּת אַחֶרֶת, כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ בָּעוֹלָם כָּרָאוּי.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, הא אתמר כל אינון מתין דבארעא דישראל יקומון בקדמיתא, בגין דקודשא בריך הוא יתער עלייהו ויוקים לון, עלייהו כתיב ׳יחיו מתיך׳, אלין אינון די בארעא דישראל. ׳נבלתי יקומון׳, אלין אינון דבגו ארעאן אחרנין, דלא כתיב בהו תחייה אלא קימה. דהא רוחא דחיי לא תשרי אלא בארעא קדישא דישראל, ובגין כך כתיב בהו ׳יחיו מתיך׳, ואינון דלבר, יתברי גופא דלהון ויקומון גופא בלא רוחא. ולבתר יתגלגלון תחות עפרא עד דימטון לארץ ישראל, ותמן יקבלון נשמתא, ולא ברשו אחרא, בגין דיתקיימון בעלמא כדקא חזי.
התרגום: בא ראה, הרי נאמר, כל אותם המתים שבארץ ישראל יקומו בראשונה, משום שהקב"ה יתעורר עליהם ויקים אותם. עליהם כתוב ׳יחיו מתיך׳. אלו הם שבארץ ישראל. ׳נבלתי יקומון׳ - אלו הם שבתוך ארצות אחרות, שלא כתובה בהם תחיה, אלא קימה. שהרי רוח החיים לא תשרה אלא בארץ ישראל הקדושה, ומשום כך כתוב בהם ׳יחיו מתיך׳, ואותם שבחוץ יברא הגוף שלהם, ויקומו גוף בלי רוח. אחר כך יתגלגלו תחת העפר עד שיגיעו לארץ ישראל, ושם יקבלו נשמה, ולא ברשות אחרת, כדי שיתקימו בעולם כראוי.
מן המפרשים
אור החמה: ויקומון גופא בלא רוחא וגו' כלו' רוח קדוש לא יבא בהם אבל יהיה בם חיות מועט כדי לקום ולהתגלגל כדמות החיות הבהמי ויותר מעט שהוא החיות הכסא לנפש. ועיקר ראייתו הוא מענין זה כי כמו שיש מציאות תחיה אל הצדיקים שם בלא נשמה כן יהיה לאלו…
אור יקר: תא חזי הא אתמר כל אינון מיתין דבארעא דישראל יקומון בקדמיתא, בגין דקב״ה חיים עלייהו יתער ויקני עלייהו, דכתיב יחיו מתיך אלין מיתי אינון דבארעא ישראל, נבלתי יקומון אלין אינון דבגו ארעאן אחרנין דלא כתיב בהו תחיה אלא קימה, דהא.
רמ"א: יתגלגלון תחות עפרא כו'. עיין לעיל דף ל"ט [ע"ב ו]ע"ג (תיקו"ז צט:-קא.) , כמ"ש שם למה יקבלו הנשמה בא"י, והוא סוד הגילגול: