יום החשבון - פרידת הנשמה מהגוף עד תחיית המתים
חיי שרה · ׳אברהם זקן בא בימים׳ - משל הנשמה והגוף בתחיית המתים · מאמר 19 · פיסקה 52 · דף קל ע"ב
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּזַמִּין בַּר נָשׁ לְמֵיהַב חוּשְׁבַּן עוֹבָדוֹי עַד לָא יִפּוּק מֵעַלְמָא, הַהוּא יוֹמָא, יוֹמָא דְּחוּשְׁבַּן אִיהוּ, דְּגוּפָא וְנִשְׁמָתָא יָהֲבֵי חוּשְׁבְּנָא. לְבָתַר נִשְׁמָתָא אִתְפָּרְשָׁא מִינֵיהּ, וְגוּפָא תָּב לְאַרְעָא, וְכֹלָּא תָּב לְאַתְרֵיהּ דְּאִתְנָסִיב מִתַּמָּן וְהָא אוּקְמוּהָ, עַד זִמְנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין לַאֲחָיָיא מֵתַיָיא כֹּלָּא גָּנִיז קַמֵּיהּ.
תרגום
בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁעָתִיד אָדָם לָתֵת חֶשְׁבּוֹן מַעֲשָׂיו טֶרֶם יָצָא מִן הָעוֹלָם, אוֹתוֹ הַיּוֹם הוּא יוֹם הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁגּוּף וּנְשָׁמָה נוֹתְנִים חֶשְׁבּוֹן. אַחַר כָּךְ הַנְּשָׁמָה נִפְרֶדֶת מִמֶּנּוּ, וְהַגּוּף שָׁב לָאָרֶץ, וְהַכֹּל שָׁב לִמְקוֹמוֹ שֶׁנִּלְקַח מִשָּׁם, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. עַד הַזְּמַן שֶׁהקב"ה עָתִיד לְהַחֲיוֹת מֵתִים, הַכֹּל גָּנוּז לְפָנָיו.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, בשעתא דזמין בר נש למיהב חושבן עובדוי עד לא יפוק מעלמא, ההוא יומא, יומא דחושבן איהו, דגופא ונשמתא יהבי חושבנא. לבתר נשמתא אתפרשא מיניה, וגופא תב לארעא, וכלא תב לאתריה דאתנסיב מתמן והא אוקמוה, עד זמנא דקודשא בריך הוא זמין לאחייא מתייא כלא גניז קמיה.
התרגום: בא ראה, בשעה שעתיד אדם לתת חשבון מעשיו טרם יצא מן העולם, אותו היום הוא יום החשבון שגוף ונשמה נותנים חשבון. אחר כך הנשמה נפרדת ממנו, והגוף שב לארץ, והכל שב למקומו שנלקח משם, והרי פרשוה. עד הזמן שהקב"ה עתיד להחיות מתים, הכל גנוז לפניו.
מן המפרשים
אור יקר: תא חזי בשעתא וכו/ קשיא ליה כי לדון את יונה למה הוצרך לצאת נשמתו ולהסתלק לכסא הכבוד, שהרי בראש השנה דנין בני אדם ואין נשמתם מסתלקת, לזה הביא ענין. כל לילה שהנשמה יוצאת מהגוף ומסתלקת להיותה נדונת וכו/ אמנם בטעם למה הוצרך סילוק…
הסולם: ת"ח בשעתא וכו': בוא וראה, בשעה שאדם עתיד לתת חשבון על מעשיו, מטרם שיצא מן העולם, יום זה הוא יום של חשבון, אשר הגוף והנשמה נותנים חשבון. אחר זה הנשמה יוצאת מן הגוף ונפרדת ממנו, והגוף, שנברא מעפר, שב לעפר, והכל חוזר אל המקום…