המתקדש כראוי - בניו נקראים בנים לקב"ה
חיי שרה · ׳אברהם זקן בא בימים׳ - משל הנשמה והגוף בתחיית המתים · מאמר 19 · פיסקה 51 · דף קל ע"ב
לשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָא כָּל בַּר נָשׁ דְּעַלְמָא אִיהוּ כָּלִיל מֵעֵילָא וְתַתָּא, וְכָל אִינוּן דְּיָדְעִין לְאִתְקַדְּשָׁא בְּהַאי עַלְמָא כְּדְקָא יְאוּת, כַּד אוֹלִידוּ בַּר, מָשְׁכִין עֲלֵיהּ רוּחַ קַדִּישָׁא מֵאֲתַר דְּכָל קַדִּישֵׁי נָפְקִין מִנֵּיהּ, וְאִלֵּין אִקְרוּן בְּנִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין דְּגוּפָא אִתְעֲבִיד בִּקְדוּשָׁה כְּדְקָא יָאוֹת, הָכִי נָמֵי יָהֲבִין לֵיהּ רוּחָא מֵאֲתַר עִלָּאָה קַדִּישָׁא כְּדְקָא חָזֵי וְהָא אִתְּמַר.
תרגום
כְּמוֹ זֶה כָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם הוּא כָּלוּל מִמַּעְלָה וּמַטָּה, וְכָל אוֹתָם שֶׁיּוֹדְעִים לְהִתְקַדֵּשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּרָאוּי, כְּשֶׁמּוֹלִידִים בֵּן, מוֹשְׁכִים עָלָיו רוּחַ קְדֻשָּׁה מֵהַמָּקוֹם שֶׁכָּל הַקְּדוֹשִׁים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, וְאֵלּוּ נִקְרָאִים בָּנִים לַקָּבָּ"ה. מִשּׁוּם שֶׁהַגּוּף נַעֲשָׂה בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי, כָּךְ גַּם נוֹתְנִים לוֹ רוּחַ מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן קָדוֹשׁ כָּרָאוּי, וַהֲרֵי זֶה נִתְבָּאֵר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כגוונא דא כל בר נש דעלמא איהו כליל מעילא ותתא, וכל אינון דידעין לאתקדשא בהאי עלמא כדקא יאות, כד אולידו בר, משכין עליה רוח קדישא מאתר דכל קדישי נפקין מניה, ואלין אקרון בנין לקודשא בריך הוא בגין דגופא אתעביד בקדושה כדקא יאות, הכי נמי יהבין ליה רוחא מאתר עלאה קדישא כדקא חזי והא אתמר.
התרגום: כמו זה כל אדם שבעולם הוא כלול ממעלה ומטה, וכל אותם שיודעים להתקדש בעולם הזה כראוי, כשמולידים בן, מושכים עליו רוח קדשה מהמקום שכל הקדושים יוצאים ממנו, ואלו נקראים בנים לקב"ה. משום שהגוף נעשה בקדשה כראוי, כך גם נותנים לו רוח ממקום עליון קדוש כראוי, והרי זה נתבאר.
מן המפרשים
רמ"א: כליל מעילא ותתא כו'. עיין בבראשית דף מ' (עי' תיקו"ז קד:) נתבאר ענין אצילות הנשמה מד' רוחות העליונים, כמו ד' יסודות הגוף שאדם כלול מהם:
הסולם: כגוונא דא וכו': כעין זה, כל אנשי העולם כלולים מלמעלה ומלמטה. וכל אלו היודעים לקדש את עצמם בעולם הזה כראוי, כשהם מולידים בן, ממשיכים עליו רוח קדוש, מן המקום, שכל הקדושות יוצאות ממנו, ואלו נקראים בנים למקום, משום שהגוף שלהם נעשה…