ממלכת הזוהר › זוהר › חיי שרה › מאמר 19: ׳אברהם זקן בא בימים׳ - משל הנשמה והגוף בתחיית המתים › פיסקה 16 (קכז ע"א)

אותו הגוף שנצטער - יצחק עמו בשמחת הצדיקים לעתיד

חיי שרה · ׳אברהם זקן בא בימים׳ - משל הנשמה והגוף בתחיית המתים · מאמר 19 · פיסקה 16 · דף קכז ע"א

לשון הזוהר

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי מַהוּ ׳וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְּחָק׳. אָמַר רַבִּי יִצְּחָק אוֹתוֹ הַגּוּף שֶׁנִּצְּטָעֵר עִמִּי בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם, וְלֹא הָיָה לוֹ הֲנָאָה וְכִסּוּף בּוֹ מִפְּנֵי יִרְאַת קוֹנוֹ, אוֹתוֹ הַגּוּף מַמָּשׁ תִּקַּח לִיצְּחַק עִמּוֹ בְּהַאי שִׂמְחַת הַצַּדִּיקִים. לִיצַּחֵק עִמּוֹ בְּשִׂמְחַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לִיצַּחֵק עִמּוֹ דְּעַכְשָׁיו עֵת שְׂחוֹק בָּעוֹלָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וגו'׳ (תהילים קכו, ב).

תרגום

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַהוּ ׳וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק׳ (בראשית כד, ד)? אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אוֹתוֹ הַגּוּף שֶׁנִּצְטַעֵר עִמִּי בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם וְלֹא הָיָה לוֹ הֲנָאָה וְכִסּוּף בּוֹ מִפְּנֵי יִרְאַת קוֹנוֹ, אוֹתוֹ הַגּוּף מַמָּשׁ תִּקַּח לִצְחֹק עִמּוֹ בְּשִׂמְחַת הַצַּדִּיקִים הַזּוֹ, לִצְחֹק עִמּוֹ בְּשִׂמְחַת הקב"ה, לִצְחֹק עִמּוֹ שֶׁעַכְשָׁו עֵת שְׂחוֹק בָּעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וְגוֹ'׳ (תהלים קכו, ב).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי יוסי מהו ׳ולקחת אשה לבני ליצחק׳. אמר רבי יצחק אותו הגוף שנצטער עמי באותו העולם, ולא היה לו הנאה וכסוף בו מפני יראת קונו, אותו הגוף ממש תקח ליצחק עמו בהאי שמחת הצדיקים. ליצחק עמו בשמחת הקדוש ברוך הוא, ליצחק עמו דעכשיו עת שחוק בעולם. הדא הוא דכתיב, ׳אז ימלא שחוק פינו וגו'׳ (תהילים קכו, ב).

התרגום: אמר רבי יוסי, מהו ׳ולקחת אשה לבני ליצחק׳ (בראשית כד, ד)? אמר רבי יצחק, אותו הגוף שנצטער עמי באותו העולם ולא היה לו הנאה וכסוף בו מפני יראת קונו, אותו הגוף ממש תקח לצחק עמו בשמחת הצדיקים הזו, לצחק עמו בשמחת הקב"ה, לצחק עמו שעכשו עת שחוק בעולם. זהו שכתוב ׳אז ימלא שחוק פינו וגו'׳ (תהלים קכו, ב).

מן המפרשים

הסולם: אמר ר' יוסי וכו': מהו ולקחת אשה לבני ליצחק, אם הכוונה להתלבשות הנשמה היה צריך לומר לאברהם. אמר ר' יצחק, אותו הגוף שנצטער עמי באותו העולם, ולא היה לו הנאה וכסוף בו מפני יראת קונו. דהיינו עצם לוז שאינה נהנה ממאכל ומשתה בעוה"ז…

נפש דוד: שם על ב' אותיות משמו: אפשר ר"ל ה' דהשמים ו' דואלהי הארץ, והה' עלאה שבו מניע השמים ת"ת, והוא"ו בו מניע הארץ - מלכות. ועיין פרשת בראשית (ח"א ל, א) השמים ואת הארץ ה' אפיק כו' ו' אפיק כו'. ולא היה לו הנאה וכסוף כו': וזהו אל ארצי…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: