ענש הדיין בו ובביתו - שמעשי בני העיר תלויים על צוארו
זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - רמ"ח תיבות קריאת שמע ובחינות הנשמה בשמות אלימלך ובניו · מאמר 99 · פיסקה 9
לשון הזוהר
מַה כְּתִיב בֶּאֱלִימֶלֶךְ. (רות א׳:ב׳) ׳וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ׳, כֵּיוָן דְּאִתְרְשִׁים לְגַבֵּיהּ, אַסְטִין בְּדִינָא עֲלוֹהִי, עַד דְּקָטַל לֵיהּ. דִּכְתִיב, ׳וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ׳. כֵּיוָן דְּשָׁרֵי בֵיהּ שָׁארֵי בִּבְנוֹי וְכוֹלָּא בְּעוֹנָשָׁא דְּדַיָּינָא, דְּלֵית עָנְשָׁא כְּעֳנָשָׁא דְּדִינָא. דִּי לָא יֵימָא דַיָּינָא דְּאִיהוּ אִתְעֲנַשׁ בִּלְחוֹדוֹי, אֶלָּא אִיהוּ וּבְנוֹי וְכָל בֵּיְיתֵיהּ יִתָּפְסוּן בְּחוֹבָא דְדִינָא. דַּיָּינָא, אִית לֵיהּ לְמִירְדַּף וּלְמֵדַע בָּתַר עוֹבָדֵי דִבְנֵי מָתָא, דְּאִיהוּ אִיתְפַּס בְּחוֹבַיְיהוּ. דְּלָא יֵימָא דַיָּינָא, אֲנָא לְמֵידַן דִּינָא בֵּין גַּבְרָא לְחַבְרֵיהּ, וְלָא יַתִּיר. אֶלָּא כָּל עוֹבָדֵי מָתָא תְּלוּיִין עַל קוֹדְלֵיהּ. וְאִי אָטִים עֵינוֹי מֵעוֹבָדֵי מָתָא, אִיהוּ אִתְּפִיס בְּחוֹבַיְיהוּ.
תרגום
מַה כָּתוּב בֶּאֱלִימֶלֶךְ. (רות א׳:ב׳) ׳וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ׳, כֵּיוָן שֶׁנִּרְשַׁם לוֹ, הִטָּה עָלָיו אֶת הַדִּין, עַד שֶׁהֲרָגוֹ. שֶׁכָּתוּב, ׳וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ׳. כֵּיוָן שֶׁהֵחֵל בּוֹ הֵחֵל בְּבָנָיו, וְהַכֹּל בְּעֹנֶשׁ הַדַּיָּן, שֶׁאֵין עֹנֶשׁ כְּעֹנֶשׁ הַדִּין. כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמַר הַדַּיָּן שֶׁהוּא נֶעֱנָשׁ לְבַדּוֹ, אֶלָּא הוּא וּבָנָיו וְכָל בֵּיתוֹ נִתְפָּסִים בַּעֲוֹן הַדִּין. הַדַּיָּן, יֵשׁ לוֹ לִרְדֹּף וְלָדַעַת אַחַר מַעֲשֵׂי בְּנֵי הָעִיר, שֶׁהוּא נִתְפָּס בַּעֲוֹנָם. שֶׁלֹּא יֹאמַר הַדַּיָּן, אֲנִי לָדוּן דִּין בֵּין אִישׁ לַחֲבֵרוֹ, וְלֹא יוֹתֵר. אֶלָּא כָּל מַעֲשֵׂי הָעִיר תְּלוּיִים עַל צַוָּארוֹ. וְאִם עוֹצֵם עֵינָיו מִמַּעֲשֵׂי הָעִיר, הוּא נִתְפָּס בַּעֲוֹנָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מה כתיב באלימלך. (רות א׳:ב׳) ׳ושם האיש אלימלך׳, כיון דאתרשים לגביה, אסטין בדינא עלוהי, עד דקטל ליה. דכתיב, ׳וימת אלימלך׳. כיון דשרי ביה שארי בבנוי וכולא בעונשא דדיינא, דלית ענשא כענשא דדינא. די לא יימא דיינא דאיהו אתענש בלחודוי, אלא איהו ובנוי וכל בייתיה יתפסון בחובא דדינא. דיינא, אית ליה למירדף ולמדע בתר עובדי דבני מתא, דאיהו איתפס בחובייהו. דלא יימא דיינא, אנא למידן דינא בין גברא לחבריה, ולא יתיר. אלא כל עובדי מתא תלויין על קודליה. ואי אטים עינוי מעובדי מתא, איהו אתפיס בחובייהו.
התרגום: מה כתוב באלימלך. (רות א׳:ב׳) ׳ושם האיש אלימלך׳, כיון שנרשם לו, הטה עליו את הדין, עד שהרגו. שכתוב, ׳וימת אלימלך׳. כיון שהחל בו החל בבניו, והכל בענש הדין, שאין ענש כענש הדין. כדי שלא יאמר הדין שהוא נענש לבדו, אלא הוא ובניו וכל ביתו נתפסים בעון הדין. הדין, יש לו לרדף ולדעת אחר מעשי בני העיר, שהוא נתפס בעונם. שלא יאמר הדין, אני לדון דין בין איש לחברו, ולא יותר. אלא כל מעשי העיר תלויים על צוארו. ואם עוצם עיניו ממעשי העיר, הוא נתפס בעונם.