כתנות אור שנעשו כתנות עור - ׳בראתיו יצרתיו אף עשיתיו׳ שהאף גרם
זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - רמ"ח תיבות קריאת שמע ובחינות הנשמה בשמות אלימלך ובניו · מאמר 99 · פיסקה 23
לשון הזוהר
וּבָתַר דַּאֲמַר ׳וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים׳. שֶׁיָּצַר לָאָדָם, עֲשָׂאוֹ. דִּכְתִיב ׳וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם׳ (שם ג). בָּרִאשׁוֹנָה כָּתְנוֹת אוֹר, בְּדוּגְמָא שֶׁל מַעְלָה, וּבָתַר דְחָבוּ כָּתְנוֹת עוֹר. וְעַל דָּא אֲמַר, (ישעיהו מ״ג:ז׳) ׳כָּל הַנִּקְרָא בִּשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו׳. בְּרָאתִיו, דָּא יו"ד ה"א וא"ו ה"א. יְצַרְתִּיו, דָּא כָּתְנוֹת אוֹר. אַ"ף עֲשִׂיתִיו, דָּא כָּתְנוֹת עוֹר. מִשּׁוּם דְּהָאַף סִבֵּב זֶה.
תרגום
וְאַחַר שֶׁאָמַר ׳וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים׳. שֶׁיָּצַר אֶת הָאָדָם, עֲשָׂאוֹ. שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם׳ (שם ג) - בָּרִאשׁוֹנָה כָּתְנוֹת אוֹר, בְּדֻגְמָה שֶׁל מַעְלָה, וְאַחַר שֶׁחָטְאוּ כָּתְנוֹת עוֹר. וְעַל זֶה נֶאֱמַר, (ישעיהו מ״ג:ז׳) ׳כָּל הַנִּקְרָא בִּשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו׳ (ישעיה מג, ז) - ׳בְּרָאתִיו׳ - זֶה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ׳יְצַרְתִּיו׳ - זֶה כָּתְנוֹת אוֹר. ׳אַף עֲשִׂיתִיו׳ - זֶה כָּתְנוֹת עוֹר. מִשּׁוּם שֶׁהָאַף גָּרַם לָזֶה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובתר דאמר ׳וייצר ה' אלהים׳. שיצר לאדם, עשאו. דכתיב ׳ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם׳ (שם ג). בראשונה כתנות אור, בדוגמא של מעלה, ובתר דחבו כתנות עור. ועל דא אמר, (ישעיהו מ״ג:ז׳) ׳כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו׳. בראתיו, דא יו"ד ה"א וא"ו ה"א. יצרתיו, דא כתנות אור. א"ף עשיתיו, דא כתנות עור. משום דהאף סבב זה.
התרגום: ואחר שאמר ׳וייצר ה' אלהים׳. שיצר את האדם, עשאו. שכתוב ׳ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם׳ (שם ג) - בראשונה כתנות אור, בדגמה של מעלה, ואחר שחטאו כתנות עור. ועל זה נאמר, (ישעיהו מ״ג:ז׳) ׳כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו׳ (ישעיה מג, ז) - ׳בראתיו׳ - זה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ׳יצרתיו׳ - זה כתנות אור. ׳אף עשיתיו׳ - זה כתנות עור. משום שהאף גרם לזה.
מן המפרשים
הסולם: מן המקבילה בצו מאמר כ, ח (לג.) במחשבתיה יכוון לאפקא וכו׳: ויכוון במחשבתו להוציא מפיו וידוי, וקבלת מיתה עליו בלב אחד, דהיינו שייחד המלכות הנקראת לב בסוד היחוד של הויה אחד, שהוא שם המפורש כעין זה, יוד הא ואו הא, דהיינו הויה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: