ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 97: מדרש רות בהמשכו - יסוד העולם מנקדת ציון ועדות יעקב בקריאת שמע › פיסקה 15

׳שמע ישראל׳ - יעקב שלא מת והוא עד על בניו המיחדים שמו

זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - יסוד העולם מנקדת ציון ועדות יעקב בקריאת שמע · מאמר 97 · פיסקה 15

לשון הזוהר

אֲזָלוּ, כַּד מָטוּ בֵּי חֲקַל, אֲמַר רַבִּי יִצְחָק, לֵימָא מַר מֵאִינוּן מִילִין דְּמַעַלְיָיתָא דְּבִקְרִיאַת שְׁמַע. פָּתַח וְאָמַר, (דברים ו׳:ד׳) שְׁמַע ׳יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה'׳ אֶחָד. הַאי קְרָא, תֵּינַח בְּשַׁעֲתָא דַּאֲמָרוּ בְּנִין דְּיַעֲקֹב לַאֲבוּהוֹן, אוֹ משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, אֲבָל הַשְׁתָּא, כֻּלָּא עַלְמָא אָמְרֵי שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, לְמַאן יִשְׂרָאֵל אָמְרִין. אֶלָא הָא תָּנִינָא, יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת, וְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָתִים לֵיהּ גּוֹ כּוּרְסָא יְקָרֵיהּ, לְמֶהֱוֵי תָּדִיר סַהֲדָא עַל בְּנוֹי, דְּקָא מְיַחֲדֵי שְׁמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כִּדְחָזֵי, בְּכָל יוֹמָא תְּרֵין זִמְנֵי, וְכַד אִינוּן מְיַחֲדִין שְׁמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אָמְרֵי שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הֲוֵי סָהֵיד עֲלָן, דַּאֲנַן מְיַחֲדֵי שְׁמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כִּדְקָא חָזֵי.

תרגום

הָלְכוּ, וּכְשֶׁהִגִּיעוּ לְבֵית הַשָּׂדֶה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, יֹאמַר נָא הָרַב מֵאוֹתָם הַדְּבָרִים הַמְעֻלִּים שֶׁבִּקְרִיאַת שְׁמַע. פָּתַח וְאָמַר, (דברים ו׳:ד׳) שְׁמַע ׳יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה'׳ (דברים ו, ד) - אֶחָד. פָּסוּק זֶה, יִתָּכֵן בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ בְּנֵי יַעֲקֹב לַאֲבִיהֶם, אוֹ מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, אֲבָל עַכְשָׁיו, כָּל הָעוֹלָם אוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, לְמִי יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים. אֶלָּא הֲרֵי שָׁנִינוּ, יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת, וְהקב"ה חוֹתֵם אוֹתוֹ בְּתוֹךְ כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ, לִהְיוֹת תָּמִיד עֵד עַל בָּנָיו, שֶׁמְּיַחֲדִים אֶת שֵׁם הקב"ה כָּרָאוּי, בְּכָל יוֹם שְׁתֵּי פְּעָמִים, וּכְשֶׁהֵם מְיַחֲדִים אֶת שֵׁם הקב"ה, אוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הֱיֵה עֵד עָלֵינוּ, שֶׁאָנוּ מְיַחֲדִים אֶת שֵׁם הקב"ה כָּרָאוּי.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אזלו, כד מטו בי חקל, אמר רבי יצחק, לימא מר מאינון מילין דמעלייתא דבקריאת שמע. פתח ואמר, (דברים ו׳:ד׳) שמע ׳ישראל ה' אלהינו ה'׳ אחד. האי קרא, תינח בשעתא דאמרו בנין דיעקב לאבוהון, או משה לישראל, אבל השתא, כלא עלמא אמרי שמע ישראל, למאן ישראל אמרין. אלא הא תנינא, יעקב אבינו לא מת, והקדוש ברוך הוא חתים ליה גו כורסא יקריה, למהוי תדיר סהדא על בנוי, דקא מיחדי שמיה דקודשא בריך הוא כדחזי, בכל יומא תרין זמני, וכד אינון מיחדין שמיה דקודשא בריך הוא, אמרי שמע ישראל, הוי סהיד עלן, דאנן מיחדי שמיה דקודשא בריך הוא כדקא חזי.

התרגום: הלכו, וכשהגיעו לבית השדה, אמר רבי יצחק, יאמר נא הרב מאותם הדברים המעלים שבקריאת שמע. פתח ואמר, (דברים ו׳:ד׳) שמע ׳ישראל ה' אלהינו ה'׳ (דברים ו, ד) - אחד. פסוק זה, יתכן בשעה שאמרו בני יעקב לאביהם, או משה לישראל, אבל עכשיו, כל העולם אומרים שמע ישראל, למי ישראל אומרים. אלא הרי שנינו, יעקב אבינו לא מת, והקב"ה חותם אותו בתוך כסא כבודו, להיות תמיד עד על בניו, שמיחדים את שם הקב"ה כראוי, בכל יום שתי פעמים, וכשהם מיחדים את שם הקב"ה, אומרים שמע ישראל, היה עד עלינו, שאנו מיחדים את שם הקב"ה כראוי.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: