ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 97: מדרש רות בהמשכו - יסוד העולם מנקדת ציון ועדות יעקב בקריאת שמע › פיסקה 12

׳ברן יחד כוכבי בקר׳ - רעדת הכוכבים ותרועת בני אלהים בהתחלף השלטון

זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - יסוד העולם מנקדת ציון ועדות יעקב בקריאת שמע · מאמר 97 · פיסקה 12

לשון הזוהר

רַבִּי נְהוֹרָאי וְרַבִּי יִצְחָק קָמוּ בִּנְהוֹרָא, כַּד נְהַר יְמָמָא, לְמֵיהַךְ בְּאוֹרְחָא. עַד לָא נָפְקֵי, זְקַף עֵינוֹהִי רַבִּי נְהוֹרָאי, חָמָא ׳בְּכוֹכְבֵי בֹקֶר׳ דְּקָא מְרַתְּתֵי. אֲמַר ר' יִצְחָק, חֲזֵי אִינוּן כּוֹכְבַיָא דְּקָא מְרַתְּתֵי בִּדְחִילָא דְמָרֵיהוֹן, הַשְׁתָּא מָטֵי זִמְנַיְיהוּ לְזַמְּרָא. בְּגִין, דְּאִינוּן ׳בְּנֵי אֱלֹהִים׳, קַיְימוּ עֲלַיְיהוּ. וְכַד מְסַיְימוּ שְׁאָר חַיָּילִין דְּקָא מְשַׁבְּחִין בְּלֵילְיָא, אִינוּן ׳בְּנֵי אֱלֹהִים׳ תּוֹקְעִין תְּרוּעָה, וּמִתְכַּנְסִין כָּל מַשִּׁרְיָין דְּשָׁלְטִין בְּלֵילְיָא לְאַתְרַיְיהוּ. כְדֵין אִינוּן כּוֹכְבַיָא דְּשָׁלְטִין בִּיְמָמָא, בְּצַפְרָא, מְרַתְּתִין וְדָחֲלֵי וְסָלְקֵי שִׁירָתָא. וְהַשְׁתָּא מָטָא זִמְנַיְיהוּ, לְשַׁבְּחָא לְמָרַיְיהוּ, בְּזִמְנָא דָא דְּשָׁמְעִין הַהִיא תְּרוּעָה. דִּכְתִיב, (איוב ל״ח:ז׳) ׳בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים׳.

תרגום

רַבִּי נְהוֹרָאי וְרַבִּי יִצְחָק קָמוּ בָּאוֹר, כְּשֶׁהֵאִיר הַיּוֹם, לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ. עַד שֶׁלֹּא יָצְאוּ, זָקַף עֵינָיו רַבִּי נְהוֹרָאי, רָאָה ׳בְּכוֹכְבֵי בֹקֶר׳ שֶׁהָיוּ רוֹעֲדִים. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, רְאֵה אוֹתָם הַכּוֹכָבִים שֶׁרוֹעֲדִים בְּיִרְאַת אֲדוֹנָם, עַכְשָׁיו הִגִּיעַ זְמַנָּם לְזַמֵּר. מִשּׁוּם שֶׁהֵם ׳בְּנֵי אֱלֹהִים׳, עוֹמְדִים עֲלֵיהֶם. וּכְשֶׁמְּסַיְּמִים שְׁאָר הַחֲיָלִים הַמְּשַׁבְּחִים בַּלַּיְלָה, אוֹתָם ׳בְּנֵי אֱלֹהִים׳ תּוֹקְעִים תְּרוּעָה, וּמִתְכַּנְּסִים כָּל הַמַּחֲנוֹת הַשּׁוֹלְטִים בַּלַּיְלָה לִמְקוֹמָם. אָז אוֹתָם הַכּוֹכָבִים הַשּׁוֹלְטִים בַּיּוֹם, בַּבֹּקֶר, רוֹעֲדִים וְיָרֵאִים וּמַעֲלִים שִׁירָה. וְעַכְשָׁיו הִגִּיעַ זְמַנָּם, לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹנָם, בְּעֵת הַזֹּאת שֶׁשּׁוֹמְעִים אוֹתָהּ הַתְּרוּעָה. שֶׁכָּתוּב, (איוב ל״ח:ז׳) ׳בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים׳ (איוב לח, ז).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי נהוראי ורבי יצחק קמו בנהורא, כד נהר יממא, למיהך באורחא. עד לא נפקי, זקף עינוהי רבי נהוראי, חמא ׳בכוכבי בקר׳ דקא מרתתי. אמר ר' יצחק, חזי אינון כוכביא דקא מרתתי בדחילא דמריהון, השתא מטי זמנייהו לזמרא. בגין, דאינון ׳בני אלהים׳, קיימו עלייהו. וכד מסיימו שאר חיילין דקא משבחין בליליא, אינון ׳בני אלהים׳ תוקעין תרועה, ומתכנסין כל משריין דשלטין בליליא לאתרייהו. כדין אינון כוכביא דשלטין ביממא, בצפרא, מרתתין ודחלי וסלקי שירתא. והשתא מטא זמנייהו, לשבחא למרייהו, בזמנא דא דשמעין ההיא תרועה. דכתיב, (איוב ל״ח:ז׳) ׳ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים׳.

התרגום: רבי נהוראי ורבי יצחק קמו באור, כשהאיר היום, ללכת בדרך. עד שלא יצאו, זקף עיניו רבי נהוראי, ראה ׳בכוכבי בקר׳ שהיו רועדים. אמר רבי יצחק, ראה אותם הכוכבים שרועדים ביראת אדונם, עכשיו הגיע זמנם לזמר. משום שהם ׳בני אלהים׳, עומדים עליהם. וכשמסימים שאר החילים המשבחים בלילה, אותם ׳בני אלהים׳ תוקעים תרועה, ומתכנסים כל המחנות השולטים בלילה למקומם. אז אותם הכוכבים השולטים ביום, בבקר, רועדים ויראים ומעלים שירה. ועכשיו הגיע זמנם, לשבח לאדונם, בעת הזאת ששומעים אותה התרועה. שכתוב, (איוב ל״ח:ז׳) ׳ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים׳ (איוב לח, ז).

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים