ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 95: שיר השירים בהמשכו - ׳נעשה אדם בצלמנו׳ בטעמים ובנקודות ועליית האותיות לע"ב › פיסקה 16

גניזת האור בבית אחד - ושביל דק שנמשך ממנו חוט הזן את העולם

זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - ׳נעשה אדם בצלמנו׳ בטעמים ובנקודות ועליית האותיות לע"ב · מאמר 95 · פיסקה 16

לשון הזוהר

שָׁארֵי נְהִירוּ דְהַאי אָת לְאַנְהָרָא מֵרֵישָׁא דְעַלְמָא לִסְיָיפֵי עַלְמָא. גָּנֵיז לֵיהּ נְהוֹרֵיהּ בְּאָת אָחֳרָא, וַעֲבֵיד לְהַאי אָת בַּיִ"ת חָד, לְאַגְנָזָא נְהוֹרֵיהּ בְּגַוֵּיהּ, וְאִתְגְּנֵיז הַהוּא אוֹר בְּגַוֵּיהּ. וּמֵהַהִיא שַׁעֲתָא, אִתְגְּנֵיז וְאִיטְמַר, וְלָא נָפֵיק לְעָלְמָא, בַּר בְּחַד שְׁבִיל דַּקִּיק, דְּאִמְשַׁךְ חַד חוּטָא מִינֵיהּ, וּמִינֵיהּ אִתְּזָן עָלְמָא, וְקָאִים בְּקִיּוּמֵיהּ.

תרגום

הֵחֵלָּה אוֹרַת אוֹת זוֹ לְהָאִיר מֵרֹאשׁ הָעוֹלָם עַד סוֹפֵי הָעוֹלָם. גָּנַז אֶת אוֹרוֹ בְּאוֹת אַחֶרֶת, וְעָשָׂה אֶת הָאוֹת הַזֹּאת בֵּית אֶחָד, לִגְנֹז אוֹרוֹ בְּתוֹכָהּ, וְנִגְנַז אוֹתוֹ הָאוֹר בְּתוֹכָהּ. וּמֵאוֹתָהּ הַשָּׁעָה, נִגְנַז וְנִטְמַן, וְאֵינוֹ יוֹצֵא לָעוֹלָם, אֶלָּא בִּשְׁבִיל דַּק אֶחָד, שֶׁנִּמְשַׁךְ חוּט אֶחָד מִמֶּנּוּ, וּמִמֶּנּוּ נִזּוֹן הָעוֹלָם, וְעוֹמֵד בְּקִיּוּמוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: שארי נהירו דהאי את לאנהרא מרישא דעלמא לסייפי עלמא. גניז ליה נהוריה באת אחרא, ועביד להאי את בי"ת חד, לאגנזא נהוריה בגויה, ואתגניז ההוא אור בגויה. ומההיא שעתא, אתגניז ואיטמר, ולא נפיק לעלמא, בר בחד שביל דקיק, דאמשך חד חוטא מיניה, ומיניה אתזן עלמא, וקאים בקיומיה.

התרגום: החלה אורת אות זו להאיר מראש העולם עד סופי העולם. גנז את אורו באות אחרת, ועשה את האות הזאת בית אחד, לגנז אורו בתוכה, ונגנז אותו האור בתוכה. ומאותה השעה, נגנז ונטמן, ואינו יוצא לעולם, אלא בשביל דק אחד, שנמשך חוט אחד ממנו, וממנו נזון העולם, ועומד בקיומו.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים