ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 95: שיר השירים בהמשכו - ׳נעשה אדם בצלמנו׳ בטעמים ובנקודות ועליית האותיות לע"ב › פיסקה 11

חלוקת כ"ב האותיות באיברי הגוף - וקושיית שנים עשר האותיות הנראות לדכר

זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - ׳נעשה אדם בצלמנו׳ בטעמים ובנקודות ועליית האותיות לע"ב · מאמר 95 · פיסקה 11

לשון הזוהר

עֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָון, אִינוּן כְּלָלָא דְרָזָא דְגוּפָא. וְכָלְהוֹ אִתְפַּלְּגוּ בְּשַׁיְיפִין דְּגוּפָא. וּמֵרָזָא דְאַתְוָון, גּוּפָא אִשְׁתְּלִים. אִשְׁתָּאֲרוּ אַתְוָון אָחֳרָנִין, דְּאִינוּן עֶשֶׂר. תְּרֵיסַר אַתְוָון אִינוּן קַדְמָאֵי, דְּאִינוּן שַׁיְיפִין קִיּוּמָא דְּכָל גּוּפָא, לְמֶהֱוֵי כָּל שַׁיְיפָא וְשַׁיְיפָא עַל תִּיקוּנֵיהּ. וְאַף עַל גַּב דְּאִית בְּהוּ בְּאַתְוָון, אַתְוָון דְּאִתְחֲזוּן בִּדְכוּרָא, וְאַתְוָון דְּאִתְחֲזוּן בְּנוּקְבָא. כְּגוֹן א' דְּכוּרָא, ב' נוּקְבָא. ג' דְּכוּרָא, ד' נוּקְבָא. ה' נוּקְבָא, ו' דְּכוּרָא. וְכֵן אַתְוָון כּוּלְהוּ אָחֳרָנִין, מִנְּהוֹן כְּלִילָן בִּדְכוּרָא, וּמִנְהוֹן כְּלִילָן בְּנוּקְבָא. וְאִי תֵימָא, אִי הָכֵי, אֵיךְ אִתְבְּנֵי אָדָם בְּרָזָא דְּעֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָון, דְּהָא כַּד אִסְתַּכְּלָן, וְאִתְבְּרִירוּ אַתְוָון דְּאִצְטְרִיכוּ וְאִתְחֲזוּן לִדְכוּרָא, לֵית בַּר תְּרֵיסַר, לָקֳבֵיל תְּרֵיסַר שַׁיְיפִין.

תרגום

עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת, הֵן כְּלַל סוֹד הַגּוּף. וְכֻלָּן נֶחְלְקוּ בְּאֵיבְרֵי הַגּוּף. וּמִסּוֹד הָאוֹתִיּוֹת הַגּוּף נִשְׁלָם. נִשְׁאֲרוּ אוֹתִיּוֹת אֲחֵרוֹת, שֶׁהֵן עֶשֶׂר. שְׁנֵים עָשָׂר הָאוֹתִיּוֹת הֵן הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁהֵן אֵיבְרֵי קִיּוּם כָּל הַגּוּף, לִהְיוֹת כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר עַל תִּקּוּנוֹ. וְאַף עַל גַּב שֶׁיֵּשׁ בָּאוֹתִיּוֹת, אוֹתִיּוֹת הַנִּרְאוֹת כְּדָכָר, וְאוֹתִיּוֹת הַנִּרְאוֹת כְּנוּקְבָּא. כְּגוֹן א' דָּכָר, ב' נוּקְבָּא. ג' דָּכָר, ד' נוּקְבָּא. ה' נוּקְבָּא, ו' דָּכָר. וְכֵן כָּל שְׁאָר הָאוֹתִיּוֹת, מֵהֶן כְּלוּלוֹת בְּדָכָר, וּמֵהֶן כְּלוּלוֹת בְּנוּקְבָּא. וְאִם תֹּאמַר, אִם כֵּן, אֵיךְ נִבְנָה הָאָדָם בְּסוֹד עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם הָאוֹתִיּוֹת, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁמִּסְתַּכְּלִים, וּמִתְבָּרְרוֹת הָאוֹתִיּוֹת הַצְּרִיכוֹת וְהַנִּרְאוֹת לְדָכָר, אֵין אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר, כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר הָאֵיבָרִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: עשרין ותרין אתוון, אינון כללא דרזא דגופא. וכלהו אתפלגו בשייפין דגופא. ומרזא דאתוון, גופא אשתלים. אשתארו אתוון אחרנין, דאינון עשר. תריסר אתוון אינון קדמאי, דאינון שייפין קיומא דכל גופא, למהוי כל שייפא ושייפא על תיקוניה. ואף על גב דאית בהו באתוון, אתוון דאתחזון בדכורא, ואתוון דאתחזון בנוקבא. כגון א' דכורא, ב' נוקבא. ג' דכורא, ד' נוקבא. ה' נוקבא, ו' דכורא. וכן אתוון כולהו אחרנין, מנהון כלילן בדכורא, ומנהון כלילן בנוקבא. ואי תימא, אי הכי, איך אתבני אדם ברזא דעשרין ותרין אתוון, דהא כד אסתכלן, ואתברירו אתוון דאצטריכו ואתחזון לדכורא, לית בר תריסר, לקביל תריסר שייפין.

התרגום: עשרים ושתים אותיות, הן כלל סוד הגוף. וכלן נחלקו באיברי הגוף. ומסוד האותיות הגוף נשלם. נשארו אותיות אחרות, שהן עשר. שנים עשר האותיות הן הראשונות, שהן איברי קיום כל הגוף, להיות כל אבר ואבר על תקונו. ואף על גב שיש באותיות, אותיות הנראות כדכר, ואותיות הנראות כנוקבא. כגון א' דכר, ב' נוקבא. ג' דכר, ד' נוקבא. ה' נוקבא, ו' דכר. וכן כל שאר האותיות, מהן כלולות בדכר, ומהן כלולות בנוקבא. ואם תאמר, אם כן, איך נבנה האדם בסוד עשרים ושתים האותיות, שהרי כשמסתכלים, ומתבררות האותיות הצריכות והנראות לדכר, אין אלא שנים עשר, כנגד שנים עשר האיברים.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים