האותיות כגוף בלא נפש - והתעוררות הנקדה העליונה המקיימת אותן
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - סוד הנקדות והטעמים ותקון האותיות במעשה בראשית · מאמר 94 · פיסקה 9
לשון הזוהר
אַתְוָון כּוּלְהוּ, כְּגוּפָא בְּלָא נַפְשָׁא. כַּד אַתְיָין נְקוּדֵי, הָא גוּפָא אִתְקַיַּים בְּקִיּוּמֵיהּ, וּכְדֵין (בראשית ב׳:ז׳) ׳וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה׳ כְּתִיב. וְכָלְהוֹ מֵרָזָא דְּחַד נְקוּדָה נָפְקֵי. בְּשַׁעֲתָא דְּאַתְוָון נָפְקוּ מִגּוֹ עַלְמָא דְאָתֵי, כּוּלְהוּ אַגְלִימוּ בְּרָזָא דְאָדָם, וַהֲווּ גוּפָא בְּלָא נַפְשָׁא. עַד דְּאִתְעַר הַאי נְקוּדָה עִילָּאָה, וְעָאל בִּטְמִירוּ גּוֹ עַלְמָא דְאָתֵי. וְנָפְקוּ נְקוּדֵי כּוּלְהוּ, מִגּוֹ הַאי נְקוּדָה, לְקַיְימָא אַתְוָון עַל קִיּוּמַיְיהוּ. וְדָא אִיהוּ ׳בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים׳, רֵאשִׁית דָּא נְקוּדָה עִילָּאָה, דְּבָהּ ׳בָּרָא אֱלֹהִים׳, וְאַתְקֵין כָּל נְקוּדֵי תִּיקּוּנֵי דְאַתְוָון, דְּאִינוּן רָזָא דְּשָׁמַיִם וָאָרֶץ. וְאִי לָא הַאי רֵאשִׁית, רָזָא דִּנְקוּדָה עִילָּאָה, לָא אִתְנְקִידוּ אַתְוָון, וְלָא הֲוָה בְּהוּ קִיּוּמָא.
תרגום
כָּל הָאוֹתִיּוֹת - כְּגוּף בְּלֹא נֶפֶשׁ. כְּשֶׁבָּאוֹת הַנְּקֻדּוֹת, הֲרֵי הַגּוּף מִתְקַיֵּם בְּקִיּוּמוֹ, וְאָז (בראשית ב׳:ז׳) ׳וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה׳ (בראשית ב, ז) - כָּתוּב. וְכֻלָּן מִסּוֹד נְקֻדָּה אַחַת יוֹצְאוֹת. בְּשָׁעָה שֶׁהָאוֹתִיּוֹת יָצְאוּ מִתּוֹךְ הָעוֹלָם הַבָּא, כֻּלָּן נִגְלְמוּ בְּסוֹד הָאָדָם, וְהָיוּ גוּף בְּלֹא נֶפֶשׁ. עַד שֶׁהִתְעוֹרְרָה נְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה זוֹ, וְנִכְנְסָה בְּהֶסְתֵּר בְּתוֹךְ הָעוֹלָם הַבָּא. וְיָצְאוּ כָּל הַנְּקֻדּוֹת, מִתּוֹךְ נְקֻדָּה זוֹ, לְקַיֵּם אֶת הָאוֹתִיּוֹת עַל קִיּוּמָן. וְזֶהוּ ׳בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים׳ - רֵאשִׁית זוֹ נְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה, שֶׁבָּהּ ׳בָּרָא אֱלֹהִים׳, וְתִקֵּן כָּל נְקֻדּוֹת תִּקּוּנֵי הָאוֹתִיּוֹת, שֶׁהֵן סוֹד שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וְאִלְמָלֵא רֵאשִׁית זוֹ, סוֹד נְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה, לֹא נִנְקְדוּ הָאוֹתִיּוֹת, וְלֹא הָיָה בָּהֶן קִיּוּם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אתוון כולהו, כגופא בלא נפשא. כד אתיין נקודי, הא גופא אתקיים בקיומיה, וכדין (בראשית ב׳:ז׳) ׳ויהי האדם לנפש חיה׳ כתיב. וכלהו מרזא דחד נקודה נפקי. בשעתא דאתוון נפקו מגו עלמא דאתי, כולהו אגלימו ברזא דאדם, והוו גופא בלא נפשא. עד דאתער האי נקודה עילאה, ועאל בטמירו גו עלמא דאתי. ונפקו נקודי כולהו, מגו האי נקודה, לקיימא אתוון על קיומייהו. ודא איהו ׳בראשית ברא אלהים׳, ראשית דא נקודה עילאה, דבה ׳ברא אלהים׳, ואתקין כל נקודי תיקוני דאתוון, דאינון רזא דשמים וארץ. ואי לא האי ראשית, רזא דנקודה עילאה, לא אתנקידו אתוון, ולא הוה בהו קיומא.
התרגום: כל האותיות - כגוף בלא נפש. כשבאות הנקדות, הרי הגוף מתקים בקיומו, ואז (בראשית ב׳:ז׳) ׳ויהי האדם לנפש חיה׳ (בראשית ב, ז) - כתוב. וכלן מסוד נקדה אחת יוצאות. בשעה שהאותיות יצאו מתוך העולם הבא, כלן נגלמו בסוד האדם, והיו גוף בלא נפש. עד שהתעוררה נקדה עליונה זו, ונכנסה בהסתר בתוך העולם הבא. ויצאו כל הנקדות, מתוך נקדה זו, לקים את האותיות על קיומן. וזהו ׳בראשית ברא אלהים׳ - ראשית זו נקדה עליונה, שבה ׳ברא אלהים׳, ותקן כל נקדות תקוני האותיות, שהן סוד שמים וארץ. ואלמלא ראשית זו, סוד נקדה עליונה, לא ננקדו האותיות, ולא היה בהן קיום.