׳ברא׳ ציור הגוף בלא נפש - ו ׳יהי אור׳ הארת האותיות בנקודות הנפש
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - סוד הנקדות והטעמים ותקון האותיות במעשה בראשית · מאמר 94 · פיסקה 10
לשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר בְּרֵאשִׁית, בְּהַאי רֵאשִׁית רָזָא דִּנְקוּדָא עִילָּאָה, ׳בָּרָא אֱלֹהִים׳, בְּחֵילָא דְהַאי נְקוּדָה, נָפְקוּ אַתְוָון, וְאִצְטַיְירוּ בְּתִיקּוּנַיְיהוּ, לְמֶהֱוֵי רָזָא דְגוּפָא בְּשַׁיְיפִין יְדִיעָן, בְּלָא נַפְשָׁא. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב בָּרָא, בְּגִין דְּלָא נָפַק נַפְשָׁא לְגוּפָא לְקָיְימָא בְּקִיּוּמֵיהּ. כֵיוָן דְּאִתְעַר נְקוּדָה עִילָּאָה, גּוֹ עַלְמָא דְאָתֵי, לַאֲפָקָא נְקוּדֵי נַפְשָׁא, כְּדֵין כְּתִיב, (בראשית א׳:ג׳) ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר׳, אִתְנְהִירוּ אַתְוָון בִּנְקוּדֵי, דְּאִינוּן נַפְשָׁא.
תרגום
דָּבָר אַחֵר, בְּרֵאשִׁית - בְּזוֹ רֵאשִׁית סוֹד הַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, ׳בָּרָא אֱלֹהִים׳ - בְּכֹחַ נְקֻדָּה זוֹ יָצְאוּ הָאוֹתִיּוֹת, וְנִצְטַיְּרוּ בְּתִקּוּנֵיהֶן, לִהְיוֹת סוֹד הַגּוּף בְּאֵיבָרִים יְדוּעִים, בְּלֹא נֶפֶשׁ. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳בָּרָא׳, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יָצְאָה נֶפֶשׁ לַגּוּף לְהִתְקַיֵּם בְּקִיּוּמוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִתְעוֹרְרָה נְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה בְּתוֹךְ הָעוֹלָם הַבָּא, לְהוֹצִיא נְקֻדּוֹת הַנֶּפֶשׁ, אָז כָּתוּב, (בראשית א׳:ג׳) ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר׳ (בראשית א, ג) - נִתְאִירוּ הָאוֹתִיּוֹת בַּנְּקֻדּוֹת, שֶׁהֵן הַנֶּפֶשׁ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: דבר אחר בראשית, בהאי ראשית רזא דנקודא עילאה, ׳ברא אלהים׳, בחילא דהאי נקודה, נפקו אתוון, ואצטיירו בתיקונייהו, למהוי רזא דגופא בשייפין ידיען, בלא נפשא. ובגין כך כתיב ברא, בגין דלא נפק נפשא לגופא לקיימא בקיומיה. כיון דאתער נקודה עילאה, גו עלמא דאתי, לאפקא נקודי נפשא, כדין כתיב, (בראשית א׳:ג׳) ׳ויאמר אלהים יהי אור׳, אתנהירו אתוון בנקודי, דאינון נפשא.
התרגום: דבר אחר, בראשית - בזו ראשית סוד הנקדה העליונה, ׳ברא אלהים׳ - בכח נקדה זו יצאו האותיות, ונצטירו בתקוניהן, להיות סוד הגוף באיברים ידועים, בלא נפש. ומשום כך כתוב ׳ברא׳, משום שלא יצאה נפש לגוף להתקים בקיומו. כיון שהתעוררה נקדה עליונה בתוך העולם הבא, להוציא נקדות הנפש, אז כתוב, (בראשית א׳:ג׳) ׳ויאמר אלהים יהי אור׳ (בראשית א, ג) - נתאירו האותיות בנקדות, שהן הנפש.
מן המפרשים
אור החמה: מן המקבילה בתרומה מאמר לז, א (קמח:) - התאמה חלקית כתיב ויאמר אלהי"ם יהי אור וגומר. ההוא אור אתגניז ואפילו מה שכבר נתפשט חזר ונגנז. ואיהו אזדמן שמציאות גניזתו למעלה בסוד החכמה ואח"כ יוצא ממקום גניזתו ומזדמן אל הצדיקים לעלמא…
הסולם: מן המקבילה בתרומה מאמר לז, א (קמח:) - התאמה חלקית כתיב ויאמר אלקים יהי וגו': כתוב, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. א"ר יוסי אור הזה נגנז, והוא מזומן לצדיקים לעולם הבא. כמו שהעמדנו, שכתוב, אור זרוע לצדיק. לצדיק ודאי, סתם, שיורה,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: