יציאת הנקדות מסוד המוח בפגיעת בוצינא דקרדינותא - ואינן תקון סופרים
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - סוד הנקדות והטעמים ותקון האותיות במעשה בראשית · מאמר 94 · פיסקה 2
לשון הזוהר
נְקוּהִין אִינוּן נָפְקִין מֵרָזָא דְּמוֹחָא, לְקָיְימָא אַתְוָון עַל תִּיקּוּנַיְיהוּ, וּבִנְקוּדָה חָדָא אִשְׁתַּנֵּי תֵּיבָה, וְאַעֲבַר לְהַהִיא תֵּיבָה מִקִּיּוּמָהּ, בְּגַוְונָא אָחֳרָא. בּוּצִינָא דְּקַרְדִינוּתָא, כַּד בָּטַשׁ הַהוּא אֲוִירָא דַּכְיָא בְּמוֹחָא, בָּטַשׁ וְלָא בָּטַשׁ, מָטָא לְגַבֵּיהּ דְּהַהוּא מוֹחָא, וְאִסְתַּלֵּיק מִנֵּיהּ, מָטָא וְלָא מָטָא. כְּדֵין הַהוּא בְּטִישׁוּ נָפֵיק לְגַבֵּי אַתְוָון מִגּוֹ מוֹחָא, וְאַתְוָון אִתְנְקִידוּ. וְאִם תֹּאמַר, נְקוּדֵי תִּיקּוּן סוֹפְרִים הוּא. חַס וְשָׁלוֹם. דְּאֲפִילּוּ כָּל נְבִיאֵי דְּעָלְמָא יְהוֹן כְּמשֶׁה, דְּקַבֵּיל אוֹרַיְיתָא מִטוּרָא דְסִינַי, לֵית לוֹן רְשׁוּ לְחַדְתָּא אֲפִילּוּ חָדָא נְקוּדָה זְעֵירָא בְּאָת חַד, אֲפִילּוּ אָת זְעֵירָא דְּאוֹרַיְיתָא.
תרגום
הַנְּקֻדּוֹת יוֹצְאוֹת מִסּוֹד הַמּוֹחַ, לְקַיֵּם אֶת הָאוֹתִיּוֹת עַל תִּקּוּנֵיהֶן, וּבִנְקֻדָּה אַחַת מִשְׁתַּנָּה הַתֵּבָה, וּמַעֲבִיר אֶת אוֹתָהּ הַתֵּבָה מִקִּיּוּמָהּ, לְאֹפֶן אַחֵר. בּוּצִינָא דְּקַרְדִּינוּתָא, כְּשֶׁפּוֹגֵעַ אוֹתוֹ הָאֲוִיר הַזַּךְ בַּמֹּחַ, פּוֹגֵעַ וְאֵינוֹ פּוֹגֵעַ, מַגִּיעַ אֶל אוֹתוֹ הַמֹּחַ, וּמִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ, מַגִּיעַ וְאֵינוֹ מַגִּיעַ. אָז אוֹתָהּ הַפְּגִיעָה יוֹצֵאת אֶל הָאוֹתִיּוֹת מִתּוֹךְ הַמֹּחַ, וְהָאוֹתִיּוֹת נִנְקְדוּ. וְאִם תֹּאמַר, הַנְּקֻדּוֹת תִּקּוּן סוֹפְרִים הֵן. חַס וְשָׁלוֹם. שֶׁאֲפִלּוּ כָּל נְבִיאֵי הָעוֹלָם יִהְיוּ כְּמֹשֶׁה, שֶׁקִּבֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵהַר סִינַי, אֵין לָהֶם רְשׁוּת לְחַדֵּשׁ אֲפִלּוּ נְקֻדָּה קְטַנָּה אַחַת בְּאוֹת אַחַת, אֲפִלּוּ אוֹת קְטַנָּה שֶׁל הַתּוֹרָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: נקוהין אינון נפקין מרזא דמוחא, לקיימא אתוון על תיקונייהו, ובנקודה חדא אשתני תיבה, ואעבר לההיא תיבה מקיומה, בגוונא אחרא. בוצינא דקרדינותא, כד בטש ההוא אוירא דכיא במוחא, בטש ולא בטש, מטא לגביה דההוא מוחא, ואסתליק מניה, מטא ולא מטא. כדין ההוא בטישו נפיק לגבי אתוון מגו מוחא, ואתוון אתנקידו. ואם תאמר, נקודי תיקון סופרים הוא. חס ושלום. דאפילו כל נביאי דעלמא יהון כמשה, דקביל אורייתא מטורא דסיני, לית לון רשו לחדתא אפילו חדא נקודה זעירא באת חד, אפילו את זעירא דאורייתא.
התרגום: הנקדות יוצאות מסוד המוח, לקים את האותיות על תקוניהן, ובנקדה אחת משתנה התבה, ומעביר את אותה התבה מקיומה, לאפן אחר. בוצינא דקרדינותא, כשפוגע אותו האויר הזך במח, פוגע ואינו פוגע, מגיע אל אותו המח, ומסתלק ממנו, מגיע ואינו מגיע. אז אותה הפגיעה יוצאת אל האותיות מתוך המח, והאותיות ננקדו. ואם תאמר, הנקדות תקון סופרים הן. חס ושלום. שאפלו כל נביאי העולם יהיו כמשה, שקבל את התורה מהר סיני, אין להם רשות לחדש אפלו נקדה קטנה אחת באות אחת, אפלו אות קטנה של התורה.