׳ויבדל׳ סגול המאיר מתוך חשך שבזרוע שמאל - ו ׳לאור יום׳ צירי בימין
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - סוד הנקדות והטעמים ותקון האותיות במעשה בראשית · מאמר 94 · פיסקה 13
לשון הזוהר
כַד אִתְתַּקַּן גּוּפָא דְּאַתְוָון בְּאִלֵּין נְקוּדִין, כְּדֵין כְּתִיב, (בראשית א׳:ד׳) ׳וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ׳. לְעוֹלָם הַבְדָּלָה בִּדְרוֹעָא דִשְׂמָאלָא, דְּאִית בֵּיהּ חשֶׁךְ. וְאַנְהֵיר בִּנְקוּדַת סֶגוֹל, לְאַנְהָרָא מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא וְלוּאֵי. ׳וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם׳ - דָּא נְקוּדַת צֵרֵי, דְּאַנְהֵיר וְאִתְיַשֵּׁב בִּדְרוֹעָא יָמִינָא, וְאַתְקֵין לֵיהּ בְּכָל תִּיקּוּנוֹי.
תרגום
כְּשֶׁמִּתְתַּקֵּן גּוּף הָאוֹתִיּוֹת בַּנְּקֻדּוֹת הָאֵלֶּה, אָז כָּתוּב, (בראשית א׳:ד׳) ׳וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ׳ (בראשית א, ד) - לְעוֹלָם הַהַבְדָּלָה בַּזְּרוֹעַ הַשְּׂמָאלִית, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֹשֶׁךְ. וּמֵאִיר בִּנְקֻדַּת סֶגוֹל, לְהָאִיר מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וּלְהִתְלַוּוֹת אֵלָיו. ׳וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם׳ (בראשית א, ה) - זוֹ נְקֻדַּת צֵירֵי, הַמְּאִירָה וְנִתְיַשֶּׁבֶת בַּזְּרוֹעַ הַיְמָנִית, וּמְתַקֶּנֶת אוֹתָהּ בְּכָל תִּקּוּנֶיהָ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כד אתתקן גופא דאתוון באלין נקודין, כדין כתיב, (בראשית א׳:ד׳) ׳ויבדל אלהים בין האור ובין החשך׳. לעולם הבדלה בדרועא דשמאלא, דאית ביה חשך. ואנהיר בנקודת סגול, לאנהרא מגו חשוכא ולואי. ׳ויקרא אלהים לאור יום׳ - דא נקודת צרי, דאנהיר ואתישב בדרועא ימינא, ואתקין ליה בכל תיקונוי.
התרגום: כשמתתקן גוף האותיות בנקדות האלה, אז כתוב, (בראשית א׳:ד׳) ׳ויבדל אלהים בין האור ובין החשך׳ (בראשית א, ד) - לעולם ההבדלה בזרוע השמאלית, שיש בה חשך. ומאיר בנקדת סגול, להאיר מתוך החשך ולהתלוות אליו. ׳ויקרא אלהים לאור יום׳ (בראשית א, ה) - זו נקדת צירי, המאירה ונתישבת בזרוע הימנית, ומתקנת אותה בכל תקוניה.