ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 92: שיר השירים בהמשכו - ׳לסוסתי ברכבי פרעה׳ השתקת הכלה בשעת הרדיפה ותקוניה בבנין המקדש › פיסקה 8

׳ולא קרב זה אל זה׳ - השתקת הכלה מתוך שבח אהבתה שהחלה

זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - ׳לסוסתי ברכבי פרעה׳ השתקת הכלה בשעת הרדיפה ותקוניה בבנין המקדש · מאמר 92 · פיסקה 8

לשון הזוהר

וְתוּשְׁבַּחְתָּא דִּרְחִימוּ דָא, הֲוֵי שֵׁירוּתָא, כַּד נָפְקַת מִמִּצְרַיִם, וְכָל אוּכְלוּסִין דִּלְעֵילָא וְתַתָּא הֲווֹ קַמָּהּ, וּכְדֵין שְׁרִיאַת רְחִימוּ דְּתוּשְׁבַּחְתָּא לְגַבֵּי עֵילָּא. וְסוּסָוָון דְּפַרְעֹה וּרְתִיכוֹי הֲווֹ נָטְלָן אֲבַתְרַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל, אִיהִי שְׁרִיאַת בְּתוּשְׁבַּחְתָּא דִּרְחִימוּ לְגַבֵּי עֵילָּא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא בָּעֵי בְּתוּשְׁבַּחְתָּא בְּהַהוּא זִמְנָא, כְּמָא דְתָנִינָן דִּכְתִיב (שמות י״ד:כ׳) ׳וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלַּיְלָה׳. וְאִיהוּ אִשְׁתִּיק לָהּ מִגּוֹ תּוּשְׁבַּחְתָּא דִּרְחִימוּ דְּשָׁרֵיאַת. פּוּק חֲזֵי, כַּלָּה דְּקָיְימָא בִּרְחִימוּ לְמֶחֱמֵי לְבַעֲלָהּ, כַּד חָמַאת לֵיהּ, אִתְעָרַת רְחִימוּ לְגַבֵּיהּ, וְשָׁרֵיאַת לְשַׁבְּחָא לְגַבֵּיהּ. וְאִי אִיהוּ לָא בָעֵי בְּתוּשְׁבַּחְתָּא, מְשַׁתְּקָהּ בִּשְׁתִיקוּ מֵאִתְעָרוּתָא דִּרְחִימוּ דְּשָׁרֵיאַת. אֵיךְ שָׁכֵיךְ לִבָּהּ וּרְעוּתָהּ.

תרגום

וְשֶׁבַח אַהֲבָה זֶה, הָיָה תְּחִלָּתוֹ, כְּשֶׁיָּצְאָה מִמִּצְרַיִם, וְכָל הֲמוֹנֵי מַעְלָה וּמַטָּה הָיוּ לְפָנֶיהָ, וְאָז הֵחֵלָּה אַהֲבַת הַשֶּׁבַח כְּלַפֵּי מַעְלָה. וְסוּסֵי פַרְעֹה וּמֶרְכְּבוֹתָיו הָיוּ נוֹשְׂאִים אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל, הִיא הֵחֵלָּה בְּשֶׁבַח הָאַהֲבָה כְּלַפֵּי מַעְלָה. וְהקב"ה לֹא רָצָה בְּשֶׁבַח בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ שֶׁכָּתוּב (שמות י״ד:כ׳) ׳וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלַּיְלָה׳ (שמות יד, כ) - וְהוּא הִשְׁתִּיק אוֹתָהּ מִתּוֹךְ שֶׁבַח הָאַהֲבָה שֶׁהֵחֵלָּה. צֵא וּרְאֵה, כַּלָּה הָעוֹמֶדֶת בְּאַהֲבָה לִרְאוֹת אֶת בַּעְלָהּ, כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ, הִתְעוֹרְרָה אַהֲבָה כְּלַפָּיו, וְהֵחֵלָּה לְשַׁבֵּחַ כְּלַפָּיו. וְאִם הוּא אֵינוֹ רוֹצֶה בְּשֶׁבַח, מַשְׁתִּיק אוֹתָהּ בִּשְׁתִיקָה מֵהִתְעוֹרְרוּת הָאַהֲבָה שֶׁהֵחֵלָּה. אֵיךְ שׁוֹקֵט לִבָּהּ וּרְצוֹנָהּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ותושבחתא דרחימו דא, הוי שירותא, כד נפקת ממצרים, וכל אוכלוסין דלעילא ותתא הוו קמה, וכדין שריאת רחימו דתושבחתא לגבי עילא. וסוסוון דפרעה ורתיכוי הוו נטלן אבתרייהו דישראל, איהי שריאת בתושבחתא דרחימו לגבי עילא. וקודשא בריך הוא לא בעי בתושבחתא בההוא זמנא, כמא דתנינן דכתיב (שמות י״ד:כ׳) ׳ולא קרב זה אל זה כל הלילה׳. ואיהו אשתיק לה מגו תושבחתא דרחימו דשריאת. פוק חזי, כלה דקיימא ברחימו למחמי לבעלה, כד חמאת ליה, אתערת רחימו לגביה, ושריאת לשבחא לגביה. ואי איהו לא בעי בתושבחתא, משתקה בשתיקו מאתערותא דרחימו דשריאת. איך שכיך לבה ורעותה.

התרגום: ושבח אהבה זה, היה תחלתו, כשיצאה ממצרים, וכל המוני מעלה ומטה היו לפניה, ואז החלה אהבת השבח כלפי מעלה. וסוסי פרעה ומרכבותיו היו נושאים אחרי ישראל, היא החלה בשבח האהבה כלפי מעלה. והקב"ה לא רצה בשבח באותו הזמן, כמו ששנינו שכתוב (שמות י״ד:כ׳) ׳ולא קרב זה אל זה כל הלילה׳ (שמות יד, כ) - והוא השתיק אותה מתוך שבח האהבה שהחלה. צא וראה, כלה העומדת באהבה לראות את בעלה, כשראתה אותו, התעוררה אהבה כלפיו, והחלה לשבח כלפיו. ואם הוא אינו רוצה בשבח, משתיק אותה בשתיקה מהתעוררות האהבה שהחלה. איך שוקט לבה ורצונה.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: