ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 92: שיר השירים בהמשכו - ׳לסוסתי ברכבי פרעה׳ השתקת הכלה בשעת הרדיפה ותקוניה בבנין המקדש › פיסקה 18

גלוי מחשבות הלב בפנים - ׳לחייך׳ ולא ׳פניך׳ שהלחיים מתקנות הדבור לשירה

זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - ׳לסוסתי ברכבי פרעה׳ השתקת הכלה בשעת הרדיפה ותקוניה בבנין המקדש · מאמר 92 · פיסקה 18

לשון הזוהר

(שיר השירים א׳:י׳) ׳נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתּוֹרִים׳, תָּא חֲזֵי, כָּל גְּוָונִין דִּלְגוֹ, וְכָל מַחְשְׁבִין וּרְעוּתִין דְּעָלְמָא דְּאִינוּן גּוֹ לִבָּא, כּוּלְהוּ אִתְחֲזוֹן בְּאַנְפִּין. וּבְאַנְפִּין אִשְׁתְּמוֹדְעָא בַּר נָשׁ מַאן אִיהוּ. אִי עוֹבָדוֹי לְטַב, אִי עוֹבָדוֹי לְבִישׁ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו ג׳:ט׳) ׳הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָם׳. וְהַשְׁתָּא דְּתִיקּוּנִין דְּכֹלָּא כָּלְהוֹ כִּדְקָא יָאוֹת, בְּתִיקּוּנִין דְּכָשְׁרָאן, בְּתִיקוּנִין דְּעוֹבָדִין טָבִין, מִיָּד נָאווּ לְחָיַיִךְ בְּלָא כִיסּוּפָא כְּלָל. וְכָל דָּא הֲוֵי בְּזִמְנָא דְּאִתְבְּנֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא, וְעָלְמִין כּוּלְהוֹן בְּחֶדְוָא, עֵילָּא וְתַתָּא, וּכְדֵין אִתְתַּקָּנוֹ אַנְפִּין כִּדְקָא חָזֵי. אִתְחַבְּרוּ אַנְפִּין בְּאַנְפִּין כִּדְקָא חָזֵי. לְחָיַיִךָ, וְלָא כְתִיב פָּנַיִךְ, בְּגִין דְּכוֹלָּא חַד, אֲבָל לְחָיַיִם, אִינוּן מְתַקְּנָן צִפְצוּפָא וּמִילּוּלָא לְאִסְתַּכָּלָא בְּהוּ. וּבְגִין כָּךְ, שִׁירָתָא דָא אִתְתַּקְּנָא הַשְׁתָּא, יַתִּיר מִשְּׁאָר זִמְנִין דְּעָלְמָא.

תרגום

(שיר השירים א׳:י׳) ׳נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים׳, בֹּא רְאֵה, כָּל הַגְּוָנִים שֶׁבִּפְנִים, וְכָל הַמַּחְשָׁבוֹת וְהָרְצוֹנוֹת שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁבְּתוֹךְ הַלֵּב, כֻּלָּם נִרְאִים בַּפָּנִים. וּבַפָּנִים נִכָּר הָאָדָם מִי הוּא. אִם מַעֲשָׂיו לְטוֹב, אִם מַעֲשָׂיו לְרַע. כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, (ישעיהו ג׳:ט׳) ׳הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָם׳ (ישעיה ג, ט) - וְעַכְשָׁיו שֶׁתִּקּוּנֵי הַכֹּל כֻּלָּם כָּרָאוּי, בְּתִקּוּנִים כְּשֵׁרִים, בְּתִקּוּנִים שֶׁל מַעֲשִׂים טוֹבִים, מִיָּד ׳נָאווּ לְחָיַיִךְ׳ בְּלִי בּוּשָׁה כְּלָל. וְכָל זֶה הָיָה בִּזְמַן שֶׁנִּבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם בְּשִׂמְחָה, מַעְלָה וּמַטָּה, וְאָז נִתְתַּקְּנוּ הַפָּנִים כָּרָאוּי. הִתְחַבְּרוּ פָּנִים בְּפָנִים כָּרָאוּי. ׳לְחָיַיִךְ׳, וְלֹא כָּתוּב ׳פָּנַיִךְ׳, מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּל אֶחָד, אֲבָל ׳לְחָיַיִם׳, הֵן מְתַקְּנוֹת צִפְצוּף וְדִבּוּר לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶן. וּמִשּׁוּם כָּךְ, שִׁירָה זוֹ מִתְתַּקֶּנֶת עַכְשָׁיו, יוֹתֵר מִשְּׁאָר זְמַנֵּי הָעוֹלָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: (שיר השירים א׳:י׳) ׳נאוו לחייך בתורים׳, תא חזי, כל גוונין דלגו, וכל מחשבין ורעותין דעלמא דאינון גו לבא, כולהו אתחזון באנפין. ובאנפין אשתמודעא בר נש מאן איהו. אי עובדוי לטב, אי עובדוי לביש. כמה דאת אמר, (ישעיהו ג׳:ט׳) ׳הכרת פניהם ענתה בם׳. והשתא דתיקונין דכלא כלהו כדקא יאות, בתיקונין דכשראן, בתיקונין דעובדין טבין, מיד נאוו לחייך בלא כיסופא כלל. וכל דא הוי בזמנא דאתבני בי מקדשא, ועלמין כולהון בחדוא, עילא ותתא, וכדין אתתקנו אנפין כדקא חזי. אתחברו אנפין באנפין כדקא חזי. לחייך, ולא כתיב פניך, בגין דכולא חד, אבל לחיים, אינון מתקנן צפצופא ומילולא לאסתכלא בהו. ובגין כך, שירתא דא אתתקנא השתא, יתיר משאר זמנין דעלמא.

התרגום: (שיר השירים א׳:י׳) ׳נאוו לחייך בתרים׳, בא ראה, כל הגונים שבפנים, וכל המחשבות והרצונות של העולם שבתוך הלב, כלם נראים בפנים. ובפנים נכר האדם מי הוא. אם מעשיו לטוב, אם מעשיו לרע. כמו שאתה אומר, (ישעיהו ג׳:ט׳) ׳הכרת פניהם ענתה בם׳ (ישעיה ג, ט) - ועכשיו שתקוני הכל כלם כראוי, בתקונים כשרים, בתקונים של מעשים טובים, מיד ׳נאוו לחייך׳ בלי בושה כלל. וכל זה היה בזמן שנבנה בית המקדש, והעולמות כלם בשמחה, מעלה ומטה, ואז נתתקנו הפנים כראוי. התחברו פנים בפנים כראוי. ׳לחייך׳, ולא כתוב ׳פניך׳, משום שהכל אחד, אבל ׳לחיים׳, הן מתקנות צפצוף ודבור להסתכל בהן. ומשום כך, שירה זו מתתקנת עכשיו, יותר משאר זמני העולם.

מן המפרשים

הסולם: מן המקבילה בהאדרא רבא מאמר נ, ח (קמג:) - התאמה חלקית תניא תורי זהב וכו׳ : למדנו, תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף היינו שנתבשם הדין הנקרא זהב, שה״ס הארת החכמה שבשמאל, ברחמים, הנקראים נקודות הכסף. דהיינו שנתלבשה החכמה בחסדים,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: