תקון ישראל בסוד המהימנותא על הים - וקבלת תורה שבכתב ושבעל פה
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - ׳לסוסתי ברכבי פרעה׳ השתקת הכלה בשעת הרדיפה ותקוניה בבנין המקדש · מאמר 92 · פיסקה 17
לשון הזוהר
כֵיוָן דְּאִינוּן אוּכְלוּסִין אִתְעֲבָרוֹ, וְחָמוֹ כָּל אִינוּן נִסִּין וּגְבוּרָן דַּעֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל יַמָּא, כְּדֵין ׳נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתּוֹרִים׳, אִתְתַּקָּנוֹ יִשְׂרָאֵל בְּרָזָא דִמְהֵימְנוּתָא, דִּכְתִיב (שם) ׳וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ׳. וְקַבִּילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרַיְיתָא עַל טוּרָא דְסִינַי, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וּכְדֵין אִתְתְּקָנוּ כּוֹלָא, עֵילָא וְתַתָּא כִּדְקָא יָאוֹת.
תרגום
כֵּיוָן שֶׁאוֹתָם הַהֲמוֹנִים עָבְרוּ, וְרָאוּ אֶת כָּל אוֹתָם הַנִּסִּים וְהַגְּבוּרוֹת שֶׁעָשָׂה הקב"ה עַל הַיָּם, אָז ׳נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים׳, נִתְתַּקְּנוּ יִשְׂרָאֵל בְּסוֹד הָאֱמוּנָה, שֶׁכָּתוּב (שם) ׳וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ׳. וְקִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה עַל הַר סִינַי, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְאָז נִתְתַּקְּנוּ כֻּלָּם, מַעְלָה וּמַטָּה כָּרָאוּי.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כיון דאינון אוכלוסין אתעברו, וחמו כל אינון נסין וגבורן דעבד קודשא בריך הוא על ימא, כדין ׳נאוו לחייך בתורים׳, אתתקנו ישראל ברזא דמהימנותא, דכתיב (שם) ׳ויאמינו בה' ובמשה עבדו׳. וקבילו ישראל אורייתא על טורא דסיני, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, וכדין אתתקנו כולא, עילא ותתא כדקא יאות.
התרגום: כיון שאותם ההמונים עברו, וראו את כל אותם הנסים והגבורות שעשה הקב"ה על הים, אז ׳נאוו לחייך בתרים׳, נתתקנו ישראל בסוד האמונה, שכתוב (שם) ׳ויאמינו בה' ובמשה עבדו׳. וקבלו ישראל את התורה על הר סיני, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ואז נתתקנו כלם, מעלה ומטה כראוי.