הנקדה הסתומה שבמחשבה ראש כל הרצונות - ויציאתה לקול בלחש
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - ׳הגידה לי שאהבה נפשי׳ מיעוט הסיהרא ופשיטות הנקדה · מאמר 91 · פיסקה 20
לשון הזוהר
בְּשַׁעֲתָא דְּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְרֵי עָלְמָא, סְלִיקוּ כָּל מִלִּין דְּעָלְמָא, וְכָל דַּרְגִּין עִילָּאִין וְתַתָּאִין, כָּלְהוֹ בְּמַחֲשָׁבָה. אַמַּאי אִקְרֵי מַחֲשָׁבָה. אֶלָּא דָא אִיהִי נְקוּדָה חָדָא סְתִימָא, דְּקָיְימָא בְּמַחֲשָׁבָה. דְּהָא נְקוּדָה חָדָא, לָא אִתְיְדַע לְאָן אֲתַר אִתְפַּשְׁטַת, וּמַה יֶּהֱוֵי מִינָהּ, וּלְאָן אֲתַר יִסְטֵי אוֹרְחָא. וּנְקוּדָה דָא, אִיהִי רֵישָׁא דְּכָל רְעוּתִין וְכָל מַחְשָׁבִין דְּעָלְמָא. וַהֲוָה כֹּלָּא סָתִים בְּגַוָּוהּ, וְלָא אִתְיְדִיעַ, עַד דְּאִתְפַּשַּׁט הַאי מַחֲשָׁבָה, וְאִתְעֲבֵיד חַד פְּשִׁיטוּ, לְסִטְרָא דָא וּלְסִטְרָא דָא. כֵּיוָן דְּהַאי נְקוּדָה אִתְפַּשַּׁט בְּהַאי פְּשִׁיטוּ, אִתְגְּלֵי יַתִּיר כָּל מַה דְּהֲוָה סָתִים. לָא דְּאִתְגְּלֵי לְמִנְדַע, אֶלָּא אִתְגְּלֵי הַהוּא סְתִימוּ, לְאָן אֲתַר סָטֵי אוֹרְחָא. וְנָפְקָא מֵרָזָא דְמַחֲשָׁבָה, דְּהָא לָא קָיְימָא בַּמַּחֲשָׁבָה, וְלָא סָלְקָא בִּשְׁמָא דָא, אֶלָּא קָיְימָא בִּשְׁמָא לְאִתְגַּלְּיָיא. וְאִתְעֲבֵיד חַד קוֹל בְּלַחַשׁ, וּמַאי אִיהוּ. דָּא אָת ה'. דְּהוּא מַנּוֹ לַאֲפָקָא כָּל אִינוּן מִלִּין סְתִימִין דַּהֲווֹ גּוֹ מַחֲשָׁבָה.
תרגום
בְּשָׁעָה שֶׁרָצָה הקב"ה לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם, עָלוּ כָּל דִּבְרֵי הָעוֹלָם, וְכָל הַדְּרָגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וְהַתַּחְתּוֹנוֹת, כֻּלָּן בְּמַחֲשָׁבָה. מַדּוּעַ נִקְרֵאת ׳מַחֲשָׁבָה׳. אֶלָּא זוֹ הִיא נְקֻדָּה אַחַת סְתוּמָה, הָעוֹמֶדֶת בְּמַחֲשָׁבָה. שֶׁהֲרֵי נְקֻדָּה אַחַת, אֵין נוֹדָע לְאָן תִּתְפַּשֵּׁט, וּמַה יִּהְיֶה מִמֶּנָּה, וּלְאָן יִסְטֶה הַדֶּרֶךְ. וּנְקֻדָּה זוֹ, הִיא רֹאשׁ כָּל הָרְצוֹנוֹת וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל הָעוֹלָם. וְהָיָה הַכֹּל סָתוּם בְּתוֹכָהּ, וְלֹא נוֹדָע, עַד שֶׁהִתְפַּשְּׁטָה מַחֲשָׁבָה זוֹ, וְנַעֲשְׂתָה פְּשִׁיטוּת אַחַת, לְצַד זֶה וּלְצַד זֶה. כֵּיוָן שֶׁנְּקֻדָּה זוֹ הִתְפַּשְּׁטָה בִּפְשִׁיטוּת זוֹ, נִתְגַּלָּה יוֹתֵר כָּל מַה שֶּׁהָיָה סָתוּם. לֹא שֶׁנִּתְגַּלָּה לָדַעַת, אֶלָּא נִתְגַּלָּה אוֹתוֹ הַהֶסְתֵּר, לְאָן מָקוֹם סוֹטָה הַדֶּרֶךְ. וְיוֹצֵאת מִסּוֹד הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ עוֹמֶדֶת בַּמַּחֲשָׁבָה, וְאֵינָהּ עוֹלָה בְּשֵׁם זֶה, אֶלָּא עוֹמֶדֶת בְּשֵׁם לְהִתְגַּלּוֹת. וְנַעֲשֵׂה קוֹל אֶחָד בְּלַחַשׁ, וּמַהוּ. זוֹ אוֹת ה'. שֶׁהוּא מְמֻנֶּה לְהוֹצִיא אֶת כָּל אוֹתָם הַדְּבָרִים הַסְּתוּמִים שֶׁהָיוּ בְּתוֹךְ הַמַּחֲשָׁבָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בשעתא דבעא קודשא בריך הוא למברי עלמא, סליקו כל מלין דעלמא, וכל דרגין עילאין ותתאין, כלהו במחשבה. אמאי אקרי מחשבה. אלא דא איהי נקודה חדא סתימא, דקיימא במחשבה. דהא נקודה חדא, לא אתידע לאן אתר אתפשטת, ומה יהוי מינה, ולאן אתר יסטי אורחא. ונקודה דא, איהי רישא דכל רעותין וכל מחשבין דעלמא. והוה כלא סתים בגווה, ולא אתידיע, עד דאתפשט האי מחשבה, ואתעביד חד פשיטו, לסטרא דא ולסטרא דא. כיון דהאי נקודה אתפשט בהאי פשיטו, אתגלי יתיר כל מה דהוה סתים. לא דאתגלי למנדע, אלא אתגלי ההוא סתימו, לאן אתר סטי אורחא. ונפקא מרזא דמחשבה, דהא לא קיימא במחשבה, ולא סלקא בשמא דא, אלא קיימא בשמא לאתגלייא. ואתעביד חד קול בלחש, ומאי איהו. דא את ה'. דהוא מנו לאפקא כל אינון מלין סתימין דהוו גו מחשבה.
התרגום: בשעה שרצה הקב"ה לברא את העולם, עלו כל דברי העולם, וכל הדרגות העליונות והתחתונות, כלן במחשבה. מדוע נקראת ׳מחשבה׳. אלא זו היא נקדה אחת סתומה, העומדת במחשבה. שהרי נקדה אחת, אין נודע לאן תתפשט, ומה יהיה ממנה, ולאן יסטה הדרך. ונקדה זו, היא ראש כל הרצונות וכל המחשבות של העולם. והיה הכל סתום בתוכה, ולא נודע, עד שהתפשטה מחשבה זו, ונעשתה פשיטות אחת, לצד זה ולצד זה. כיון שנקדה זו התפשטה בפשיטות זו, נתגלה יותר כל מה שהיה סתום. לא שנתגלה לדעת, אלא נתגלה אותו ההסתר, לאן מקום סוטה הדרך. ויוצאת מסוד המחשבה, שהרי אינה עומדת במחשבה, ואינה עולה בשם זה, אלא עומדת בשם להתגלות. ונעשה קול אחד בלחש, ומהו. זו אות ה'. שהוא ממנה להוציא את כל אותם הדברים הסתומים שהיו בתוך המחשבה.