׳הרחיבי מקום אהלך׳ - התפשטות הנקדה לאות ה' ולקיטת עדונים ותאות
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - ׳הגידה לי שאהבה נפשי׳ מיעוט הסיהרא ופשיטות הנקדה · מאמר 91 · פיסקה 17
לשון הזוהר
׳אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ וְגו'׳ - ׳צְאִי לָךְ׳, פְּשִׁיטִי גַּרְמֵיךְ בְּכָל סִטְרִין, וּלְקִיטִי עִדּוּנִין וְכִיסוּפִין, בְּהַהוּא פְּשִׁיטוּ. וּמַאי אִיהוּ הַהוּא פְּשִׁיטוּ. דְּאִתְעֲבֵיד כְּחַד סֻכָּה דְּאִינוּן נְטוּרֵי עֶדְרֵי דְעָנָא. וְדָא אִיהוּ אָת ה'. וְהָא אִיהִי ׳צְאִי לָךְ׳. צְאִי לָא כְתִיב, אֶלָּא ׳צְאִי לָךְ׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ׳ (ישעיה נד, ב) וכו'. דְּהָא בְּקַדְמִיתָא לָא הֲוֵית אֶלָא נְקוּדָה חָדָא שְׁחוֹרָה, דְּלֵית בָּהּ אֲתַר אָחֳרָא, אֶלָּא אִיהִי סְתִימָא בְּגַוָּוהּ, הַשְׁתָּא דְּסָלְקָא וְאִיהִי מִתְחַבְּרָא בְּבַעֲלָהּ, אִיהוּ אֲמַר לָהּ, ׳צְאִי לָךְ׳. ׳הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ׳ - פְּשִׁיטִי גַרְמֵיךְ, וּכְדֵין ׳וּרְעִי אֶת גְּדִיּוֹתַיִךְ׳, תּוּכְלִי לְמִלְקַט עִדּוּנִין וְכִיסּוּפִין. דְּהָא בְּשַׁעֲתָא דְאִיהִי נְקוּדָה חָדָא, וְסַלְקָא לְעֵילָא, וְהַהוּא מַלְכָּא עִילָּאָה נָחֵית לְגַבָּהּ לְמֵיעַל בָּהּ, בָּטַשׁ בְּהַהוּא נְקוּדָה, וְאִתְפַּשַּׁט בְּכָל סִטְרִין, וְאִתְעֲבֵיד הַהוּא נְקוּדָה אָת ה', וְאִשְׁתְּלֵימַת מִכָּל סִטְרִין, וְלָקְטָא עִדּוּנִין וְכִיסּוּפִין. כְּדֵין אֲמַר לָהּ, ׳וּרְעִי אֶת גְּדִיּוֹתַיִךְ׳, זִילִי, וֶהֱוֵי זָן וּמְפַרְנֵס לְכָל אוּכְלוּסַיִךְ, זְעֵירִין וְרַבְרְבִין.
תרגום
׳אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ וְגוֹ'׳ (שיר השירים א, ח) - ׳צְאִי לָךְ׳, פִּשְׁטִי אֶת עַצְמֵךְ מִכָּל צַד, וְלִקְטִי עִדּוּנִים וְתַאֲוֹת, בְּאוֹתָהּ הַפְּשִׁיטוּת. וּמַהִי אוֹתָהּ הַפְּשִׁיטוּת. שֶׁנַּעֲשֵׂית כְּמוֹ סֻכָּה אַחַת שֶׁל אוֹתָם שׁוֹמְרֵי עֶדְרֵי הַצֹּאן. וְזוֹ הִיא אוֹת ה'. וַהֲרֵי הִיא ׳צְאִי לָךְ׳. ׳צְאִי׳ לֹא כָּתוּב, אֶלָּא ׳צְאִי לָךְ׳, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר ׳הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ׳ (ישעיה נד, ב) - וְכוּ'. שֶׁהֲרֵי בַּתְּחִלָּה לֹא הָיִית אֶלָּא נְקֻדָּה אַחַת שְׁחוֹרָה, שֶׁאֵין בָּהּ מָקוֹם אַחֵר, אֶלָּא הִיא סְתוּמָה בְּתוֹכָהּ, עַכְשָׁיו שֶׁעוֹלָה וְהִיא מִתְחַבֶּרֶת בְּבַעְלָהּ, הוּא אוֹמֵר לָהּ, ׳צְאִי לָךְ׳. ׳הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ׳ - פִּשְׁטִי אֶת עַצְמֵךְ, וְאָז ׳וּרְעִי אֶת גְּדִיּוֹתַיִךְ׳, תּוּכְלִי לִלְקֹט עִדּוּנִים וְתַאֲוֹת. שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה שֶׁהִיא נְקֻדָּה אַחַת, וְעוֹלָה לְמַעְלָה, וְאוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן יוֹרֵד אֵלֶיהָ לְהִכָּנֵס בָּהּ, פּוֹגֵעַ בְּאוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה, וּמִתְפַּשֶּׁטֶת בְּכָל צַד, וְנַעֲשֵׂית אוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה אוֹת ה', וְנִשְׁלֶמֶת מִכָּל צַד, וְלוֹקֶטֶת עִדּוּנִים וְתַאֲוֹת. אָז אוֹמֵר לָהּ, ׳וּרְעִי אֶת גְּדִיּוֹתַיִךְ׳, לְכִי, וְהְיִי זָנָה וּמְפַרְנֶסֶת אֶת כָּל הֲמוֹנַיִךְ, קְטַנִּים וּגְדוֹלִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳אם לא תדעי לך וגו'׳ - ׳צאי לך׳, פשיטי גרמיך בכל סטרין, ולקיטי עדונין וכיסופין, בההוא פשיטו. ומאי איהו ההוא פשיטו. דאתעביד כחד סכה דאינון נטורי עדרי דענא. ודא איהו את ה'. והא איהי ׳צאי לך׳. צאי לא כתיב, אלא ׳צאי לך׳, כמה דאת אמר ׳הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך׳ (ישעיה נד, ב) וכו'. דהא בקדמיתא לא הוית אלא נקודה חדא שחורה, דלית בה אתר אחרא, אלא איהי סתימא בגווה, השתא דסלקא ואיהי מתחברא בבעלה, איהו אמר לה, ׳צאי לך׳. ׳הרחיבי מקום אהלך׳ - פשיטי גרמיך, וכדין ׳ורעי את גדיותיך׳, תוכלי למלקט עדונין וכיסופין. דהא בשעתא דאיהי נקודה חדא, וסלקא לעילא, וההוא מלכא עילאה נחית לגבה למיעל בה, בטש בההוא נקודה, ואתפשט בכל סטרין, ואתעביד ההוא נקודה את ה', ואשתלימת מכל סטרין, ולקטא עדונין וכיסופין. כדין אמר לה, ׳ורעי את גדיותיך׳, זילי, והוי זן ומפרנס לכל אוכלוסיך, זעירין ורברבין.
התרגום: ׳אם לא תדעי לך וגו'׳ (שיר השירים א, ח) - ׳צאי לך׳, פשטי את עצמך מכל צד, ולקטי עדונים ותאות, באותה הפשיטות. ומהי אותה הפשיטות. שנעשית כמו סכה אחת של אותם שומרי עדרי הצאן. וזו היא אות ה'. והרי היא ׳צאי לך׳. ׳צאי׳ לא כתוב, אלא ׳צאי לך׳, כמו שאתה אומר ׳הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך׳ (ישעיה נד, ב) - וכו'. שהרי בתחלה לא היית אלא נקדה אחת שחורה, שאין בה מקום אחר, אלא היא סתומה בתוכה, עכשיו שעולה והיא מתחברת בבעלה, הוא אומר לה, ׳צאי לך׳. ׳הרחיבי מקום אהלך׳ - פשטי את עצמך, ואז ׳ורעי את גדיותיך׳, תוכלי ללקט עדונים ותאות. שהרי בשעה שהיא נקדה אחת, ועולה למעלה, ואותו המלך העליון יורד אליה להכנס בה, פוגע באותה הנקדה, ומתפשטת בכל צד, ונעשית אותה הנקדה אות ה', ונשלמת מכל צד, ולוקטת עדונים ותאות. אז אומר לה, ׳ורעי את גדיותיך׳, לכי, והיי זנה ומפרנסת את כל המוניך, קטנים וגדולים.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: