שני המאורות השקולים שנקראו ׳גדלים׳ - וזנב הארי ארי הוא
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - ׳הגידה לי שאהבה נפשי׳ מיעוט הסיהרא ופשיטות הנקדה · מאמר 91 · פיסקה 10
לשון הזוהר
כְתִיב, וַיִּבְרָא ׳אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים׳ וכו', וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, בְּקַדְמִיתָא תְּרֵין נְהוֹרִין הֲווֹ שְׁקוּלִין דָּא לָקֳבֵיל דָּא, כְּמָא דְאוֹקְמוּהָ חֲבֵרִין. וְאוֹקִימְנָא, דְּאִינוּן תְּרֵין נְהוֹרִין הֲווֹ בְּרָזָא חָדָא, דְּבוּקִים כַּחֲדָא, וַהֲווּ בְּשִׁיקּוּלָא חָדָא, לְאִתְקְרֵי תַּרְוַויְיהוּ גְּדוֹלִים, כְּמָה דְאוֹקִימְנָא. לַאו דַּהֲוַת סִיהֲרָא בְּקַדְמִיתָא רַב וְעִילָּאָה, אֶלָּא דִּבְכָל זִימְנָא דְסִיהֲרָא קָיְימַת בְּשִׁמְשָׁא בְּרָזָא חָדָא, בְּגִינֵיהּ, אִיהִי אִתְקְרִיאַת בַּהֲדֵיהּ גְּדוֹלִים. זְנָבָא דְּאַרְיָה, אַרְיֵה אִיהוּ, וְאַרְיֵה אִתְקְרֵי.
תרגום
כָּתוּב, ׳וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים׳ (בראשית א, טז) - וְכוּ', ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים׳, בַּתְּחִלָּה הָיוּ שְׁנֵי אוֹרוֹת שְׁקוּלִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ הַחֲבֵרִים. וּבֵאַרְנוּ, שֶׁאוֹתָם שְׁנֵי הָאוֹרוֹת הָיוּ בְּסוֹד אֶחָד, דְּבוּקִים כְּאֶחָד, וְהָיוּ בְּשִׁוּוּי אֶחָד, לְהִקָּרֵא שְׁנֵיהֶם ׳גְּדֹלִים׳, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לֹא שֶׁהָיְתָה הַסִּיהֲרָא בַּתְּחִלָּה גְּדוֹלָה וְעֶלְיוֹנָה, אֶלָּא שֶׁבְּכָל זְמַן שֶׁהַסִּיהֲרָא עוֹמֶדֶת עִם הַשֶּׁמֶשׁ בְּסוֹד אֶחָד, בִּגְלָלוֹ, הִיא נִקְרֵאת עִמּוֹ ׳גְּדֹלִים׳. זְנַב הָאֲרִי, אֲרִי הוּא, וַאֲרִי נִקְרָא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כתיב, ויברא ׳אלהים את שני המארת הגדלים׳ וכו', ויברא אלהים, בקדמיתא תרין נהורין הוו שקולין דא לקביל דא, כמא דאוקמוה חברין. ואוקימנא, דאינון תרין נהורין הוו ברזא חדא, דבוקים כחדא, והוו בשיקולא חדא, לאתקרי תרווייהו גדולים, כמה דאוקימנא. לאו דהות סיהרא בקדמיתא רב ועילאה, אלא דבכל זימנא דסיהרא קיימת בשמשא ברזא חדא, בגיניה, איהי אתקריאת בהדיה גדולים. זנבא דאריה, אריה איהו, ואריה אתקרי.
התרגום: כתוב, ׳ויעש אלהים את שני המארת הגדלים׳ (בראשית א, טז) - וכו', ׳ויברא אלהים׳, בתחלה היו שני אורות שקולים זה כנגד זה, כמו שבארו החברים. ובארנו, שאותם שני האורות היו בסוד אחד, דבוקים כאחד, והיו בשווי אחד, להקרא שניהם ׳גדלים׳, כמו שבארנו. לא שהיתה הסיהרא בתחלה גדולה ועליונה, אלא שבכל זמן שהסיהרא עומדת עם השמש בסוד אחד, בגללו, היא נקראת עמו ׳גדלים׳. זנב הארי, ארי הוא, וארי נקרא.