משיכת המים למקום היסוד - ׳ותראה היבשה׳ ונקראת ארץ בהתתקנה בבעלה
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - ׳הגידה לי שאהבה נפשי׳ מיעוט הסיהרא ופשיטות הנקדה · מאמר 91 · פיסקה 1
לשון הזוהר
בְּשַׁעֲתָא דַּאֲמַר ׳יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד׳, דְּהָא אִינוּן מְקוֹרִין אוֹשִׁיטוּ וְאַנְגִידוּ מַיִין מֵעֵילָא, לַאֲתַר דִּיסוֹדָא דְמַלְכָּא עִילָּאָה. כְּדֵין אַרְעָא דַּהֲוַות טְמִירָא גוֹ תַּתָּא, אִתְקַשְּׁטַת וְאִתְתַּקָּנַת לְאִתְחֲזָאָה. דְּאִי לָא אִתְתַּקַּן הַאי אֲתַר, אַרְעָא לָא אִתְחֲזִיאַת. דְּהַאי אֲתַר לָא אִתְתַּקַּן בִּנְגִידוּ דְמַיִּין עִילָּאִין, בַּר לְמִיתַּן לְנוּקְבָא. וְכַד אִיהוּ אִתְתַּקַּן לְגַבָּהּ, כְּדֵין ׳וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה׳, וְתֵרָאֶה בְּקַשִּׁיטָהָא. מִכָּאן דְּלָא תִתְחֲזֵי אִתְּתָא בְּקוֹשִׁיטָהָא וּבְתִיקוּנָהָא, בַּר כַּד אִיהִי בְּבַעֲלָהּ, אֲזַי תֵרָאֶה וְתִתְתַּקַּן כִּדְקָא יָאוֹת. כְדֵין (שם) ׳וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ׳, יַבָּשָׁה הֲוָה בְּקַדְמִיתָא, דְּלֵית לָהּ חֵיזוּ וּדְיוֹקְנָא לְמֶעְבַּד פֵּירִין וְאִיבִּין, כֵּיוָן דְּאִתְתַּקָּנַת בְּבַעֲלָהּ, מִיָּד נִקְרֵאת אֶרֶץ, אֲתַר מִתְתַּקְּנַת לְמֶעְבַּד פֵּירֵי וְאִיבִּין.
תרגום
בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר ׳יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד׳ (בראשית א, ט) - שֶׁהֲרֵי אוֹתָם הַמְּקוֹרוֹת הוֹשִׁיטוּ וּמָשְׁכוּ מַיִם מִלְּמַעְלָה, אֶל מְקוֹם יְסוֹד הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן. אָז הָאָרֶץ שֶׁהָיְתָה טְמוּנָה בְּמַטָּה, מִתְקַשֶּׁטֶת וּמִתְתַּקֶּנֶת לְהֵרָאוֹת. שֶׁאִם לֹא יִתַּקֵּן מָקוֹם זֶה, הָאָרֶץ לֹא תֵּרָאֶה. שֶׁמָּקוֹם זֶה אֵינוֹ מִתְתַּקֵּן בִּמְשִׁיכַת הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים, אֶלָּא לָתֵת לַנְּקֵבָה. וּכְשֶׁהוּא מִתְתַּקֵּן אֵלֶיהָ, אָז ׳וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה׳, וְתֵרָאֶה בְּיָפְיָהּ. מִכָּאן שֶׁלֹּא תֵּרָאֶה אִשָּׁה בְּיָפְיָהּ וּבְתִקּוּנָהּ, אֶלָּא כְּשֶׁהִיא עִם בַּעְלָהּ, אָז תֵּרָאֶה וְתִתְתַּקֵּן כָּרָאוּי. אָז (שם) ׳וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ׳ - יַבָּשָׁה הָיְתָה בַּתְּחִלָּה, שֶׁאֵין לָהּ מַרְאֶה וְדִיּוֹקָן לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת וּתְנוּבָה, כֵּיוָן שֶׁמִּתְתַּקֶּנֶת בְּבַעְלָהּ, מִיָּד נִקְרֵאת אֶרֶץ, מָקוֹם הַמִּתְתַּקֵּן לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת וּתְנוּבָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בשעתא דאמר ׳יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד׳, דהא אינון מקורין אושיטו ואנגידו מיין מעילא, לאתר דיסודא דמלכא עילאה. כדין ארעא דהוות טמירא גו תתא, אתקשטת ואתתקנת לאתחזאה. דאי לא אתתקן האי אתר, ארעא לא אתחזיאת. דהאי אתר לא אתתקן בנגידו דמיין עילאין, בר למיתן לנוקבא. וכד איהו אתתקן לגבה, כדין ׳ותראה היבשה׳, ותראה בקשיטהא. מכאן דלא תתחזי אתתא בקושיטהא ובתיקונהא, בר כד איהי בבעלה, אזי תראה ותתתקן כדקא יאות. כדין (שם) ׳ויקרא אלהים ליבשה ארץ׳, יבשה הוה בקדמיתא, דלית לה חיזו ודיוקנא למעבד פירין ואיבין, כיון דאתתקנת בבעלה, מיד נקראת ארץ, אתר מתתקנת למעבד פירי ואיבין.
התרגום: בשעה שאמר ׳יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד׳ (בראשית א, ט) - שהרי אותם המקורות הושיטו ומשכו מים מלמעלה, אל מקום יסוד המלך העליון. אז הארץ שהיתה טמונה במטה, מתקשטת ומתתקנת להראות. שאם לא יתקן מקום זה, הארץ לא תראה. שמקום זה אינו מתתקן במשיכת המים העליונים, אלא לתת לנקבה. וכשהוא מתתקן אליה, אז ׳ותראה היבשה׳, ותראה ביפיה. מכאן שלא תראה אשה ביפיה ובתקונה, אלא כשהיא עם בעלה, אז תראה ותתתקן כראוי. אז (שם) ׳ויקרא אלהים ליבשה ארץ׳ - יבשה היתה בתחלה, שאין לה מראה ודיוקן לעשות פרות ותנובה, כיון שמתתקנת בבעלה, מיד נקראת ארץ, מקום המתתקן לעשות פרות ותנובה.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: