אות ן' היוצאת מו' ואינה חשבון לעצמה - וסתימת י' מכל צדדיה
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - ׳שחורה אני׳ סוד הנקדה הסתומה שאין בה לובן · מאמר 90 · פיסקה 8
לשון הזוהר
וְאִי תֵימָא, אָת ן'. הַאי, נָפְקָא מֵאָת ו', דְּאִתְפְּשַׁט מִכְּלָלוֹ דְּכַר וְנוּקְבָא. וּבְגִין דְּנָפְקַת מֵאָת ו', לָאו אִיהוּ חוּשְׁבְּנָא בְּגַרְמָהּ. וְעַל דָּא, תְּרֵין אִלֵּין, אִינוּן שְׁחוֹרוֹת בְּגַרְמַיְיהוּ, וּכְלָלָא דְּאִינוּן פְּנִימָאִין, קְרֵבִין דִּלְהוֹן. וְלֵית בְּהוּ חִוָּורוֹ דַּאֲתַר אָחֳרָא, לְאִתְחֲזָאָה. אָהֳלֵי קֵדָר וִירִיעוֹת שְׁלֹמֹה, וּבְכָל אַתְוָון, לֵית בְּהוּ כְּאָת י', דְּאִיהִי סָתִים מִכָּל סִטְרוֹי.
תרגום
וְאִם תֹּאמַר, אוֹת ן'. זוֹ, יוֹצֵאת מֵאוֹת ו', שֶׁהִתְפַּשְּׁטָה מִכְּלָלוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה. וּמִשּׁוּם שֶׁיּוֹצֵאת מֵאוֹת ו', אֵין הִיא חֶשְׁבּוֹן בִּפְנֵי עַצְמָהּ. וְעַל כֵּן, שְׁתֵּי אֵלֶּה, הֵן שְׁחוֹרוֹת בְּעַצְמָן, וּכְלַל הַפְּנִימִיִּים שֶׁלָּהֶן, קְרוֹבִים שֶׁלָּהֶן. וְאֵין בָּהֶן לֹבֶן שֶׁל מָקוֹם אַחֵר, לְהֵרָאוֹת. ׳אָהֳלֵי קֵדָר׳ ו ׳יְרִיעוֹת שְׁלֹמֹה׳, וּבְכָל הָאוֹתִיּוֹת, אֵין בָּהֶן כְּמוֹ אוֹת י', שֶׁהִיא סְתוּמָה מִכָּל צְדָדֶיהָ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואי תימא, את ן'. האי, נפקא מאת ו', דאתפשט מכללו דכר ונוקבא. ובגין דנפקת מאת ו', לאו איהו חושבנא בגרמה. ועל דא, תרין אלין, אינון שחורות בגרמייהו, וכללא דאינון פנימאין, קרבין דלהון. ולית בהו חוורו דאתר אחרא, לאתחזאה. אהלי קדר ויריעות שלמה, ובכל אתוון, לית בהו כאת י', דאיהי סתים מכל סטרוי.
התרגום: ואם תאמר, אות ן'. זו, יוצאת מאות ו', שהתפשטה מכללו, זכר ונקבה. ומשום שיוצאת מאות ו', אין היא חשבון בפני עצמה. ועל כן, שתי אלה, הן שחורות בעצמן, וכלל הפנימיים שלהן, קרובים שלהן. ואין בהן לבן של מקום אחר, להראות. ׳אהלי קדר׳ ו ׳יריעות שלמה׳, ובכל האותיות, אין בהן כמו אות י', שהיא סתומה מכל צדדיה.