עליית הנקדה בשם י' - ׳שחורה אני ונאוה׳ בלא מקום לכלול אחרים
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - ׳שחורה אני׳ סוד הנקדה הסתומה שאין בה לובן · מאמר 90 · פיסקה 3
לשון הזוהר
וְכֵיוָן דְּסָלְקָא בִּשְׁמָא דָא, וְאִתְקְרֵי י', הָא אִתְקַשְׁטַת בְּתִיקּוּנָא עִילָּאָה, וְאָמְרַת שְׁחוֹרָה אֲנִי, לֵית לִי אַתְרָא לְאִתְכְּלָלָא אָחֳרָנִין בְּגַוָּואי בְּזִמְנָא דָא. דְּהָא בִּשְׁמָא דְּי' אִתְקָרֵינָא, לְסָלְקָא לְעֵילָא. וְעַל דָּא, ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה׳, כְּתִיקּוּנָא דִלְעֵילָא, רֵישׁ כָּל דַּרְגִּין. בְּהַאי אִתְכְּלֵילְנָא בְּגֵוִוי לְסָלְקָא לְעֵילָא, וְלֵית לִי הַשְׁתָּא אֲתַר פְּשִׁיטוּ אָחֳרָא לְאִתְגַּלְּיָא. הָא אִתְכַּסֵּינָא בְּלָא חֵיזוּ אָחֳרָא, בְּרָזָא דִנְקוּדָה חָדָא, לְסָלְקָא נְקוּדָה לִנְקוּדָה.
תרגום
וְכֵיוָן שֶׁעוֹלָה בְּשֵׁם זֶה, וְנִקְרֵאת י', הֲרֵי מִתְקַשֶּׁטֶת בְּתִקּוּן עֶלְיוֹן, וְאוֹמֶרֶת ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי׳, אֵין לִי מָקוֹם לִכְלֹל אֲחֵרִים בְּתוֹכִי בִּזְמַן זֶה. שֶׁהֲרֵי בְּשֵׁם י' נִקְרֵאת, לַעֲלוֹת לְמַעְלָה. וְעַל כֵּן, ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה׳, כְּתִקּוּן שֶׁל מַעְלָה, רֹאשׁ כָּל הַדְּרָגוֹת. בָּזוֹ נִכְלַלְתִּי בְּתוֹכִי לַעֲלוֹת לְמַעְלָה, וְאֵין לִי עַכְשָׁיו מָקוֹם שֶׁל פְּשִׁיטוּת אַחֶרֶת לְהִתְגַּלּוֹת. הֲרֵי אֲנִי מְכֻסָּה בְּלִי מַרְאֶה אַחֵר, בְּסוֹד נְקֻדָּה אַחַת, לַעֲלוֹת נְקֻדָּה לִנְקֻדָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכיון דסלקא בשמא דא, ואתקרי י', הא אתקשטת בתיקונא עילאה, ואמרת שחורה אני, לית לי אתרא לאתכללא אחרנין בגוואי בזמנא דא. דהא בשמא די' אתקרינא, לסלקא לעילא. ועל דא, ׳שחורה אני ונאוה׳, כתיקונא דלעילא, ריש כל דרגין. בהאי אתכלילנא בגווי לסלקא לעילא, ולית לי השתא אתר פשיטו אחרא לאתגליא. הא אתכסינא בלא חיזו אחרא, ברזא דנקודה חדא, לסלקא נקודה לנקודה.
התרגום: וכיון שעולה בשם זה, ונקראת י', הרי מתקשטת בתקון עליון, ואומרת ׳שחורה אני׳, אין לי מקום לכלל אחרים בתוכי בזמן זה. שהרי בשם י' נקראת, לעלות למעלה. ועל כן, ׳שחורה אני ונאוה׳, כתקון של מעלה, ראש כל הדרגות. בזו נכללתי בתוכי לעלות למעלה, ואין לי עכשיו מקום של פשיטות אחרת להתגלות. הרי אני מכסה בלי מראה אחר, בסוד נקדה אחת, לעלות נקדה לנקדה.