ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 90: שיר השירים בהמשכו - ׳שחורה אני׳ סוד הנקדה הסתומה שאין בה לובן › פיסקה 17

שמחת רבי שמעון בדברי חברו - הנחקקים למעלה קודמים לנחרתים למטה

זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - ׳שחורה אני׳ סוד הנקדה הסתומה שאין בה לובן · מאמר 90 · פיסקה 17

לשון הזוהר

חָדֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֲמַר אִי נִיחָא לֵיהּ לְמַר, מַאן דְּשָׁרֵי מִלָּה, לִיסַיֵּים. דְּהוֹאִיל וְחֶדְוָה דִילִי בְּמִלִּין דְּמַר, בְּמַאי דְּשָׁרֵי לִיסַיֵּים. אָמַר לֵיהּ, ר', מִלֶּיךָ דְּמִתְחַקְּקִין וּמִתְגַּלְּפִין לְעֵילָא, הֱוֵי אֵימָא בְּקַדְמִיתָא. מִילַי דְּמִתְחַקְּקִין וּמִתְגַּלְּפִין לְתַתָּא, אֵימָא לְבָתַר, וְאַתְּ פְּתַח פּוּמָךְ וְיִנְהֲרוּן מִילָךְ.

תרגום

שָׂמַח רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר, אִם נוֹחַ לוֹ לַאֲדוֹנִי, מִי שֶׁפָּתַח דָּבָר, שֶׁיְּסַיֵּם. שֶׁהוֹאִיל וְשִׂמְחָתִי בִּדְבָרֶיךָ, בְּמַה שֶּׁפָּתַחְתָּ תְּסַיֵּם. אָמַר לוֹ, רַבִּי, דְּבָרֶיךָ הַנֶּחֱקָקִים וְנֶחְרָתִים לְמַעְלָה, אֱמֹר תְּחִלָּה. דְּבָרַי הַנֶּחֱקָקִים וְנֶחְרָתִים לְמַטָּה, אֱמֹר אַחַר כָּךְ, וְאַתָּה פְּתַח פִּיךָ וְיָאִירוּ דְּבָרֶיךָ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: חדי רבי שמעון, אמר אי ניחא ליה למר, מאן דשרי מלה, ליסיים. דהואיל וחדוה דילי במלין דמר, במאי דשרי ליסיים. אמר ליה, ר', מליך דמתחקקין ומתגלפין לעילא, הוי אימא בקדמיתא. מילי דמתחקקין ומתגלפין לתתא, אימא לבתר, ואת פתח פומך וינהרון מילך.

התרגום: שמח רבי שמעון, אמר, אם נוח לו לאדוני, מי שפתח דבר, שיסים. שהואיל ושמחתי בדבריך, במה שפתחת תסים. אמר לו, רבי, דבריך הנחקקים ונחרתים למעלה, אמר תחלה. דברי הנחקקים ונחרתים למטה, אמר אחר כך, ואתה פתח פיך ויאירו דבריך.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים