ה"א נכללת ביחודה לעלות - השמטתה מהמוניה ואמירת ׳הגידה לי שאהבה נפשי׳
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - ׳שחורה אני׳ סוד הנקדה הסתומה שאין בה לובן · מאמר 90 · פיסקה 16
לשון הזוהר
וְכָל דָּא, בְּגִין דְּאִיהִי ה"א אִתְכְּלִילָא בְּיִיחוּדָהָא לְסַלְקָא לְעֵילָא, וְלָא אִצְטְרִיכָא לְאַעֳלָא בְּגַוָּהּ. בַּר אִיהִי בְּיִיחוּדָא דִילָהּ, נְקוּדָה פְּנִימָאָה גוֹ אוּכְלוּסָהָא. וְכָל אוּכְלוּסָהָא בְּתֵיאוּבְתָּא לְאִתְקְרָבָא לְגַבָּהּ. וְכֵיוָן דְּאִיהִי אָמְרַת דָּא, אִיהִי סָלְקָא וְאִתְטַמְּרָא מִנַּיְיהוּ, לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא לְעֵילָא. כֵּיוָן דְּסָלְקָא, וְשָׁבְקוּ לָהּ אוּכְלוּסָהָא. דְּהָא דָּא קַשְׁיָא לָהּ, בְּגִין דְּלָא שָׁבְקוּ לָהּ אוּכְלוּסָהָא, וַאֲפִילּוּ רִגְעָא חָדָא. וְכַד אִיהִי בְּאָת דָּא, אִתְכְּלִילַת בְּגַוָּהּ בְּיִיחוּדָא, וַאֲמָרַת דָּא, כְּדֵין אוּכְלוּסָהָא שַׁבְקִין לָהּ בְּעַל כָּרְחַיְיהוּ, וְאִיהוּ אִשְׁתְּמִיטַת מִנַּיְיהוּ, וְסָלְקָא לְעֵילָא. כֵּיוָן דְּסָלְקָא לְעֵילָא, אָמְרַת לְגַבֵּי רְחִימָהּ, (שיר השירים א׳:ז׳) ׳הַגִּידָה לִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי וְגו'׳.
תרגום
וְכָל זֶה, מִשּׁוּם שֶׁהִיא ה"א נִכְלֶלֶת בְּיִחוּדָהּ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה, וְאֵינָהּ צְרִיכָה לְהַכְנִיס בְּתוֹכָהּ. אֶלָּא הִיא בְּיִחוּדָהּ, נְקֻדָּה פְּנִימִית בְּתוֹךְ הֲמוֹנֶיהָ. וְכָל הֲמוֹנֶיהָ בִּתְשׁוּקָה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ. וְכֵיוָן שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת זֹאת, הִיא עוֹלָה וּמִסְתַּתֶּרֶת מֵהֶם, לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ לְמַעְלָה. כֵּיוָן שֶׁעוֹלָה, וְעוֹזְבִים אוֹתָהּ הֲמוֹנֶיהָ. שֶׁהֲרֵי זֶה קָשֶׁה לָהּ, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא עוֹזְבִים אוֹתָהּ הֲמוֹנֶיהָ, וַאֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד. וּכְשֶׁהִיא בְּאוֹת זוֹ, נִכְלֶלֶת בְּתוֹכָהּ בְּיִחוּד, וְאוֹמֶרֶת זֹאת, אָז הֲמוֹנֶיהָ עוֹזְבִים אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָם, וְהִיא נִשְׁמֶטֶת מֵהֶם, וְעוֹלָה לְמַעְלָה. כֵּיוָן שֶׁעוֹלָה לְמַעְלָה, אוֹמֶרֶת לַאֲהוּבָהּ, (שיר השירים א׳:ז׳) ׳הַגִּידָה לִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי וְגוֹ'׳ (שיר השירים א, ז).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכל דא, בגין דאיהי ה"א אתכלילא בייחודהא לסלקא לעילא, ולא אצטריכא לאעלא בגוה. בר איהי בייחודא דילה, נקודה פנימאה גו אוכלוסהא. וכל אוכלוסהא בתיאובתא לאתקרבא לגבה. וכיון דאיהי אמרת דא, איהי סלקא ואתטמרא מנייהו, לאשתעשעא לעילא. כיון דסלקא, ושבקו לה אוכלוסהא. דהא דא קשיא לה, בגין דלא שבקו לה אוכלוסהא, ואפילו רגעא חדא. וכד איהי באת דא, אתכלילת בגוה בייחודא, ואמרת דא, כדין אוכלוסהא שבקין לה בעל כרחייהו, ואיהו אשתמיטת מנייהו, וסלקא לעילא. כיון דסלקא לעילא, אמרת לגבי רחימה, (שיר השירים א׳:ז׳) ׳הגידה לי שאהבה נפשי וגו'׳.
התרגום: וכל זה, משום שהיא ה"א נכללת ביחודה לעלות למעלה, ואינה צריכה להכניס בתוכה. אלא היא ביחודה, נקדה פנימית בתוך המוניה. וכל המוניה בתשוקה להתקרב אליה. וכיון שהיא אומרת זאת, היא עולה ומסתתרת מהם, להשתעשע למעלה. כיון שעולה, ועוזבים אותה המוניה. שהרי זה קשה לה, משום שלא עוזבים אותה המוניה, ואפלו רגע אחד. וכשהיא באות זו, נכללת בתוכה ביחוד, ואומרת זאת, אז המוניה עוזבים אותה בעל כרחם, והיא נשמטת מהם, ועולה למעלה. כיון שעולה למעלה, אומרת לאהובה, (שיר השירים א׳:ז׳) ׳הגידה לי שאהבה נפשי וגו'׳ (שיר השירים א, ז).
מן המפרשים
הסולם: מן המקבילה בבלק מאמר יז, ז (קצז.) - התאמה חלקית ת"ח כנישתא דישראל וכו': בוא וראה, כנסת ישראל, היא אמרה תחילה, שחורה אני ונאוה, המעיטה עצמה לפני מלך העליון, ואז שאלה ממנו ואמרה, הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים.…