ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 89: שיר השירים בהמשכו - מלבושי הרוחות וכלל חנוך אל ׳שחורה אני ונאוה׳ › פיסקה 6

לבושי החוץ שנעשו לאדם בתשובתו - וירידת זהר נשמתו בחנוך

זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - מלבושי הרוחות וכלל חנוך אל ׳שחורה אני ונאוה׳ · מאמר 89 · פיסקה 6

לשון הזוהר

כֵיוָן דַּחֲשֵׁיב תְּשׁוּבָה, לְבָתַר דְּאִתְתָּרַךְ מִגַּן עֵדֶן, וְאִתְקַיָּים לְבַר. חָס עֲלֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וַעֲבַד לֵיהּ לְבוּשִׁין אָחֳרָנִין, כְּגַוְונָא דְּאִצְטְרִיךְ לְאִשְׁתַּמָּשָׁא בְּהַאי עָלְמָא. וּלְבָתַר אִשְׁתַּמַּשׁ לְבַר, וְאוֹלִיד בְּנִין. וְהַהוּא זָהֳרָא דְּנִשְׁמָתָא עִילָּאָה דְּפָרְחָה מִנֵּיהּ, סְלִיקָא לְעֵילָא, וַהֲוַת גְּנִיזָא בְּחַד אוֹצָר, דְּאִיהוּ גּוּף. עַד דְּאוֹלִיד בְּנִין, וּנְפַק חֲנוֹךְ לְעָלְמָא. כֵּיוָן דְּאָתָא חֲנוֹךְ, הַהוּא זָהֳרָא עִילָּאָה נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא נָחֲתַת בֵּיהּ, וַהֲוָה חֲנוֹךְ בְּהַהוּא רְבוּ עִילָּאָה דְּשָׁבַק מִנֵּיהּ אָדָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ה׳:כ״ב) ׳וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְגו'׳.

תרגום

כֵּיוָן שֶׁחָשַׁב תְּשׁוּבָה, אַחַר שֶׁגֹּרַשׁ מִגַּן עֵדֶן, וְנִתְקַיֵּם בַּחוּץ. חָס עָלָיו הקב"ה, וְעָשָׂה לוֹ לְבוּשִׁים אֲחֵרִים, כְּעֵין שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְאַחַר כָּךְ הִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחוּץ, וְהוֹלִיד בָּנִים. וְאוֹתוֹ הַזֹּהַר שֶׁל הַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁפָּרְחָה מִמֶּנּוּ, עָלָה לְמַעְלָה, וְהָיָה גָּנוּז בְּאוֹצָר אֶחָד, שֶׁהוּא גּוּף. עַד שֶׁהוֹלִיד בָּנִים, וְיָצָא חֲנוֹךְ לָעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁבָּא חֲנוֹךְ, אוֹתוֹ הַזֹּהַר הָעֶלְיוֹן נִשְׁמָה קְדוֹשָׁה יָרְדָה בּוֹ, וְהָיָה חֲנוֹךְ בְּאוֹתָהּ הַגְּדֻלָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁעָזַב מִמֶּנּוּ אָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (בראשית ה׳:כ״ב) ׳וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְגוֹ'׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כיון דחשיב תשובה, לבתר דאתתרך מגן עדן, ואתקיים לבר. חס עליה קודשא בריך הוא, ועבד ליה לבושין אחרנין, כגוונא דאצטריך לאשתמשא בהאי עלמא. ולבתר אשתמש לבר, ואוליד בנין. וההוא זהרא דנשמתא עילאה דפרחה מניה, סליקא לעילא, והות גניזא בחד אוצר, דאיהו גוף. עד דאוליד בנין, ונפק חנוך לעלמא. כיון דאתא חנוך, ההוא זהרא עילאה נשמתא קדישא נחתת ביה, והוה חנוך בההוא רבו עילאה דשבק מניה אדם. הדא הוא דכתיב, (בראשית ה׳:כ״ב) ׳ויתהלך חנוך את האלהים וגו'׳.

התרגום: כיון שחשב תשובה, אחר שגרש מגן עדן, ונתקים בחוץ. חס עליו הקב"ה, ועשה לו לבושים אחרים, כעין שצריך להשתמש בעולם הזה. ואחר כך השתמש בחוץ, והוליד בנים. ואותו הזהר של הנשמה העליונה שפרחה ממנו, עלה למעלה, והיה גנוז באוצר אחד, שהוא גוף. עד שהוליד בנים, ויצא חנוך לעולם. כיון שבא חנוך, אותו הזהר העליון נשמה קדושה ירדה בו, והיה חנוך באותה הגדלה העליונה שעזב ממנו אדם. זהו שכתוב, (בראשית ה׳:כ״ב) ׳ויתהלך חנוך את האלהים וגו'׳.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים