ירידת הרשע בלבושו לגיהנם - וגניזת רוחו באוצר ובשתו בפתח הגן
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - מלבושי הרוחות וכלל חנוך אל ׳שחורה אני ונאוה׳ · מאמר 89 · פיסקה 3
לשון הזוהר
וְהַהוּא לְבוּשָׁא, אִתְמְשַׁךְ בָּתַר הַהוּא רוּחָא בִּישָׁא, וּמַפְקֵי לֵיהּ לְבַר, וְיָתְבָא תַּמָּן עַד דְּאָתֵי הַהוּא בַּר נָשׁ, וְאִתְלַבַּשׁ בֵּיהּ, וְנָחֵית לֵיהּ לְגֵיהִנֹּם, וְאִתְדָּן בֵּיהּ בְּכָל יוֹמָא. וְהַהוּא רוּחָא דְקוּדְשָׁא, דְּקָא פָרַח מֵהַהוּא לְבוּשָׁא, סָלֵיק לְעֵילָא, וְאָעֵל בְּחַד אוֹצָר, עַד דְּנָפֵיק מֵהַהוּא חַיָּיבָא בְּרָא, אוֹ זַרְעָא, דְּיֵיחוֹת הַהוּא רוּחָא קַדִּישָׁא, וְאִשְׁתְּלֵים בֵּיהּ כִּדְקָא יָאוֹת. וְהַהוּא חַיָּיבָא אִית לֵיהּ נַיְיחָא לְבָתַר, וּמְצַפְצְפָא וְסָלֵיק, וְאִתְלַבַּשׁ בִּלְבוּשָׁא אָחֳרָא. וְקָאי אֲפִתְחָא דְּגַּן עֵדֶן, וְחָמֵי לְהַהוּא רוּחָא קַדִּישָׁא דְּאִיהוּ שָׁבַק, בְּכַמָּה יְקָר, וּבְכַמָּה נְהִירוּ, וְאַכְסִיף בֵּיהּ. וְכֵן אַשְׁגַּח בְּהַהוּא יְקָר דִּשְּׁאָר צַדִּיקַיָּיא, וְאַכְסִיף וּבְכֵי עַל עוֹבָדוֹי.
תרגום
וְאוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ, נִמְשָׁךְ אַחַר אוֹתָהּ הָרוּחַ הָרָעָה, וּמוֹצִיאִים אוֹתוֹ הַחוּצָה, וְיוֹשֵׁב שָׁם עַד שֶׁבָּא אוֹתוֹ בֶּן אָדָם, וּמִתְלַבֵּשׁ בּוֹ, וּמוֹרִיד אוֹתוֹ לְגֵיהִנֹּם, וְנִדּוֹן בּוֹ בְּכָל יוֹם. וְאוֹתָהּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁפָּרְחָה מֵאוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ, עוֹלָה לְמַעְלָה, וְנִכְנֶסֶת בְּאוֹצָר אֶחָד, עַד שֶׁיּוֹצֵא מֵאוֹתוֹ הָרָשָׁע בֵּן, אוֹ זֶרַע, שֶׁתֵּרֵד אוֹתָהּ הָרוּחַ הַקְּדוֹשָׁה, וְתִשָּׁלֵם בּוֹ כָּרָאוּי. וְאוֹתוֹ הָרָשָׁע יֵשׁ לוֹ מְנוּחָה אַחַר כָּךְ, וּמְצַפְצֵף וְעוֹלֶה, וּמִתְלַבֵּשׁ בִּלְבוּשׁ אַחֵר. וְעוֹמֵד בְּפֶתַח גַּן עֵדֶן, וְרוֹאֶה אֶת אוֹתָהּ הָרוּחַ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁעָזַב, בְּכַמָּה יְקָר, וּבְכַמָּה הֶאָרָה, וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ. וְכֵן מַשְׁגִּיחַ בְּאוֹתוֹ הַיְּקָר שֶׁל שְׁאָר הַצַּדִּיקִים, וּמִתְבַּיֵּשׁ וּבוֹכֶה עַל מַעֲשָׂיו.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וההוא לבושא, אתמשך בתר ההוא רוחא בישא, ומפקי ליה לבר, ויתבא תמן עד דאתי ההוא בר נש, ואתלבש ביה, ונחית ליה לגיהנם, ואתדן ביה בכל יומא. וההוא רוחא דקודשא, דקא פרח מההוא לבושא, סליק לעילא, ואעל בחד אוצר, עד דנפיק מההוא חייבא ברא, או זרעא, דייחות ההוא רוחא קדישא, ואשתלים ביה כדקא יאות. וההוא חייבא אית ליה נייחא לבתר, ומצפצפא וסליק, ואתלבש בלבושא אחרא. וקאי אפתחא דגן עדן, וחמי לההוא רוחא קדישא דאיהו שבק, בכמה יקר, ובכמה נהירו, ואכסיף ביה. וכן אשגח בההוא יקר דשאר צדיקייא, ואכסיף ובכי על עובדוי.
התרגום: ואותו הלבוש, נמשך אחר אותה הרוח הרעה, ומוציאים אותו החוצה, ויושב שם עד שבא אותו בן אדם, ומתלבש בו, ומוריד אותו לגיהנם, ונדון בו בכל יום. ואותה רוח הקדש, שפרחה מאותו הלבוש, עולה למעלה, ונכנסת באוצר אחד, עד שיוצא מאותו הרשע בן, או זרע, שתרד אותה הרוח הקדושה, ותשלם בו כראוי. ואותו הרשע יש לו מנוחה אחר כך, ומצפצף ועולה, ומתלבש בלבוש אחר. ועומד בפתח גן עדן, ורואה את אותה הרוח הקדושה שעזב, בכמה יקר, ובכמה הארה, ומתביש בה. וכן משגיח באותו היקר של שאר הצדיקים, ומתביש ובוכה על מעשיו.