פריחת רוח הקדש מן הלבוש - וסבוב אשת זנונים בשני וברביעי
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - מלבושי הרוחות וכלל חנוך אל ׳שחורה אני ונאוה׳ · מאמר 89 · פיסקה 2
לשון הזוהר
אִית לְבוּשִׁין דְּמִתְלַבְּשִׁין בְּהוֹן רוּחִין, כְּגַוְונָא דְגוּפָא דְּהַאי עָלְמָא. וְאִי הַאי גּוּפָא אִזְדַּמַּן לְמִשְׁבַּק רוּחָא קַדִּישָׁא, וּלְאַסְטָאָה בָּתַר רוּחָא בִּישָׁא, הַהוּא רוּחָא קַדִּישָׁא פָּרַח מִגּוֹ הַהוּא לְבוּשָׁא, וְהַהוּא לְבוּשָׁא אִתְמְשַׁךְ לְבַר מִגַּן עֵדֶן. בְּגִין דִּבְכָל יוֹמָא תִּנְיָינָא וּבְכָל יוֹמָא רְבִיעָאָה, רוּחָא בִּישָׁא דְּאֵשֶׁת זְנוּנִים, אָזְלָא סָחֲרָנֵיהּ דְּגִנְתָּא. וְאִית לְבוּשִׁין דְּאִתְמַשְׁכָן אֲבַתְרֵיהּ דְּהַהוּא רוּחָא בִּישָׁא, וְתֵיאוֹבְתֵּיהּ דְּהַהוּא רוּחָא בִּישָׁא בְּהוּ. וְכֵיוָן דְּרוּחָא קוּדְשָׁא נָחֵית וְאִתְלַבְּשָׁא בֵּיהּ, לָא אִתְיַשְּׁבָא בְּגַוֵּיהּ, וּפָרַח מִנֵּיהּ, וְסָלֵיק לְעֵילָא.
תרגום
יֵשׁ לְבוּשִׁים שֶׁמִּתְלַבְּשׁוֹת בָּהֶם רוּחוֹת, כְּעֵין הַגּוּף שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאִם גּוּף זֶה מוּכָן לַעֲזֹב רוּחַ קְדוֹשָׁה, וְלִנְטוֹת אַחַר רוּחַ רָעָה, אוֹתָהּ הָרוּחַ הַקְּדוֹשָׁה פּוֹרַחַת מִתּוֹךְ אוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ, וְאוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ נִמְשָׁךְ הַחוּצָה מִגַּן עֵדֶן. מִשּׁוּם שֶׁבְּכָל יוֹם שֵׁנִי וּבְכָל יוֹם רְבִיעִי, הָרוּחַ הָרָעָה שֶׁל אֵשֶׁת זְנוּנִים, הוֹלֶכֶת סְבִיב הַגַּן. וְיֵשׁ לְבוּשִׁים הַנִּמְשָׁכִים אַחַר אוֹתָהּ הָרוּחַ הָרָעָה, וּתְשׁוּקַת אוֹתָהּ הָרוּחַ הָרָעָה בָּהֶם. וְכֵיוָן שֶׁרוּחַ הַקֹּדֶשׁ יוֹרֶדֶת וּמִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ, אֵינָהּ יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹכוֹ, וּפוֹרַחַת מִמֶּנּוּ, וְעוֹלָה לְמַעְלָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אית לבושין דמתלבשין בהון רוחין, כגוונא דגופא דהאי עלמא. ואי האי גופא אזדמן למשבק רוחא קדישא, ולאסטאה בתר רוחא בישא, ההוא רוחא קדישא פרח מגו ההוא לבושא, וההוא לבושא אתמשך לבר מגן עדן. בגין דבכל יומא תניינא ובכל יומא רביעאה, רוחא בישא דאשת זנונים, אזלא סחרניה דגנתא. ואית לבושין דאתמשכן אבתריה דההוא רוחא בישא, ותיאובתיה דההוא רוחא בישא בהו. וכיון דרוחא קודשא נחית ואתלבשא ביה, לא אתישבא בגויה, ופרח מניה, וסליק לעילא.
התרגום: יש לבושים שמתלבשות בהם רוחות, כעין הגוף של העולם הזה. ואם גוף זה מוכן לעזב רוח קדושה, ולנטות אחר רוח רעה, אותה הרוח הקדושה פורחת מתוך אותו הלבוש, ואותו הלבוש נמשך החוצה מגן עדן. משום שבכל יום שני ובכל יום רביעי, הרוח הרעה של אשת זנונים, הולכת סביב הגן. ויש לבושים הנמשכים אחר אותה הרוח הרעה, ותשוקת אותה הרוח הרעה בהם. וכיון שרוח הקדש יורדת ומתלבשת בו, אינה יושבת בתוכו, ופורחת ממנו, ועולה למעלה.