ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 89: שיר השירים בהמשכו - מלבושי הרוחות וכלל חנוך אל ׳שחורה אני ונאוה׳ › פיסקה 13

הקטנת הסיהרא ברביעי כרגל רביעית בכסא - ו ׳כי נפלתי קמתי׳ לבתולה

זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - מלבושי הרוחות וכלל חנוך אל ׳שחורה אני ונאוה׳ · מאמר 89 · פיסקה 13

לשון הזוהר

אֲבָל בְּיוֹם שֵׁנִי דְּאִתְבְּרֵי בֵיהּ גֵּיהִנֹּם, עַד לָא קָיְימָא בְּקִיּוּמָא. דְּהָא נְפַק מִיּוֹם שֵׁנִי דְּהוּא חשֶׁךְ, וּכְדֵין אִתְבְּרֵי מִנֵּיהּ. דִּכְתִיב, (איוב כ״ח:ג׳) ׳קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ וְגו'׳, וְאָרְחֵיהּ דְּהַהוּא קֵץ, לְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר, אֵימָתַי. לְבָתַר דְּקָיְימָא בְּקִיּוּמָהּ. וְלָא קָיְימַת בְּקִיּוּמָהּ, עַד דַּאַזְעֵירַת סִיהֲרָא בָּרְבִיעִי, דְּהָא סִיהֲרָא רַגְלָא רְבִיעָאָה אִיהוּ בְּכוּרְסְיָיא עִילָּאָה. וּבְגִין דְּאִיהִי יוֹמָא ד' גַּבֵּי ג' קָיְימִין אָחֳרָנִין, אִתְּמָר בִּרְבִיעָאָה עוֹבָדָא דִילָהּ, דְּהָא אַזְעֵירַת גַּרְמָהּ, וְאַחְשֵׁיךְ נְהוֹרָאָהּ. וְעַל דָּא בְּתוּלָה אִית לָהּ קִיּוּמָא בִּרְבִיעָאָה, לְאַחֲזָאָה קִיּוּמָא בְּסִיהֲרָא. וְהַהוּא יוֹמָא דִּבְתוּלָה נִשַּׂאת בָּרְבִיעִי, וְאִית לָהּ קִיּוּמָא לְתַתָּא. כָּרוֹזָא קָיְימָא לְעֵילָא וְקָרֵי, (מיכה ז׳:ח׳) ׳אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי׳. וְעַל דָּא, בְּיוֹמָא דִנְפִילָה קִימָה מַשְׁמַע, דִּכְתִיב ׳כִּי נָפַלְתִּי קַמְתִּי׳.

תרגום

אֲבָל בְּיוֹם שֵׁנִי שֶׁנִּבְרָא בּוֹ גֵּיהִנֹּם, עוֹד לֹא עוֹמֶדֶת בְּקִיּוּמָהּ. שֶׁהֲרֵי יָצָא מִיּוֹם שֵׁנִי שֶׁהוּא חֹשֶׁךְ, וְאָז נִבְרָא מִמֶּנּוּ. שֶׁכָּתוּב, (איוב כ״ח:ג׳) ׳קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וְגוֹ'׳, וְדַרְכּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַקֵּץ, לְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר, מָתַי. אַחַר שֶׁעוֹמֶדֶת בְּקִיּוּמָהּ. וְאֵינָהּ עוֹמֶדֶת בְּקִיּוּמָהּ, עַד שֶׁהִקְטִינָה הַסִּיהֲרָא אֶת עַצְמָהּ בָּרְבִיעִי, שֶׁהֲרֵי הַסִּיהֲרָא רֶגֶל רְבִיעִית הִיא בַּכִּסֵּא הָעֶלְיוֹן. וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא יוֹם ד' אֵצֶל ג' עוֹמְדִים אֲחֵרִים, נֶאֱמַר בָּרְבִיעִי מַעֲשֶׂהָ, שֶׁהֲרֵי הִקְטִינָה אֶת עַצְמָהּ, וְהֶחְשִׁיכָה אוֹרָהּ. וְעַל כֵּן לִבְתוּלָה יֵשׁ קִיּוּם בָּרְבִיעִי, לְהַרְאוֹת קִיּוּם בַּסִּיהֲרָא. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁבְּתוּלָה נִשֵּׂאת בָּרְבִיעִי, וְיֵשׁ לָהּ קִיּוּם לְמַטָּה. כָּרוֹז עוֹמֵד לְמַעְלָה וְקוֹרֵא, (מיכה ז׳:ח׳) ׳אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי׳ (מיכה ז, ח) - וְעַל כֵּן, בְּיוֹם הַנְּפִילָה קִימָה מַשְׁמָע, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי נָפַלְתִּי קַמְתִּי׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אבל ביום שני דאתברי ביה גיהנם, עד לא קיימא בקיומא. דהא נפק מיום שני דהוא חשך, וכדין אתברי מניה. דכתיב, (איוב כ״ח:ג׳) ׳קץ שם לחשך וגו'׳, וארחיה דההוא קץ, לכל תכלית הוא חוקר, אימתי. לבתר דקיימא בקיומה. ולא קיימת בקיומה, עד דאזעירת סיהרא ברביעי, דהא סיהרא רגלא רביעאה איהו בכורסייא עילאה. ובגין דאיהי יומא ד' גבי ג' קיימין אחרנין, אתמר ברביעאה עובדא דילה, דהא אזעירת גרמה, ואחשיך נהוראה. ועל דא בתולה אית לה קיומא ברביעאה, לאחזאה קיומא בסיהרא. וההוא יומא דבתולה נשאת ברביעי, ואית לה קיומא לתתא. כרוזא קיימא לעילא וקרי, (מיכה ז׳:ח׳) ׳אל תשמחי איבתי לי כי נפלתי קמתי׳. ועל דא, ביומא דנפילה קימה משמע, דכתיב ׳כי נפלתי קמתי׳.

התרגום: אבל ביום שני שנברא בו גיהנם, עוד לא עומדת בקיומה. שהרי יצא מיום שני שהוא חשך, ואז נברא ממנו. שכתוב, (איוב כ״ח:ג׳) ׳קץ שם לחשך וגו'׳, ודרכו של אותו הקץ, לכל תכלית הוא חוקר, מתי. אחר שעומדת בקיומה. ואינה עומדת בקיומה, עד שהקטינה הסיהרא את עצמה ברביעי, שהרי הסיהרא רגל רביעית היא בכסא העליון. ומשום שהיא יום ד' אצל ג' עומדים אחרים, נאמר ברביעי מעשה, שהרי הקטינה את עצמה, והחשיכה אורה. ועל כן לבתולה יש קיום ברביעי, להראות קיום בסיהרא. ואותו היום שבתולה נשאת ברביעי, ויש לה קיום למטה. כרוז עומד למעלה וקורא, (מיכה ז׳:ח׳) ׳אל תשמחי איבתי לי כי נפלתי קמתי׳ (מיכה ז, ח) - ועל כן, ביום הנפילה קימה משמע, שכתוב ׳כי נפלתי קמתי׳.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: