קושית ׳יהי מארת׳ שברביעי - והרי הגרעון משני, ונשואי בתולה בו
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - מלבושי הרוחות וכלל חנוך אל ׳שחורה אני ונאוה׳ · מאמר 89 · פיסקה 12
לשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, (בראשית א׳:י״ד) ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׳, הַאי קְרָא אִתְּמָר. וְחַבְרַיָא אִתְעָרוֹ בֵּיהּ, וְהָכֵי אִיהוּ. אֶלָּא אַמַּאי כְּתִיב דָּא בְּיוֹמָא רְבִיעָאָה, דְּהָא מִיּוֹם שֵׁנִי אִתְחֲזֵי לְמֶהֱוֵי סִיהֲרָא חַסְרָא, דִּבְיוֹם שֵׁנִי אִתְבְּרֵי בֵיהּ גֵּיהִנֹּם, וְהוֹאִיל וְאִתְבְּרֵי בֵיהּ, סִיהֲרָא אִיהִי חֲסֵרָה בְּגִינֵיהּ, אַמַּאי אִיהוּ כְּתִיב בָּרְבִיעִי. תּוּ אִית לְשָׁאֲלָא, אִי גִּרְעוֹנָא דְּסִיהֲרָא אִיהוּ בָּרְבִיעִי, הָא תָּנִינָן, דְּנִישּׂוּאֵי בְּתוּלָה לָאו אִיהוּ אֶלָּא בָּרְבִיעִי, יוֹמָא דְגִרְעוֹנָא דִּבְתוּלַת יִשְׂרָאֵל, לָא אִתְחֲזֵי לְמֶהֱוֵי בְּתוּלָה אָחֳרָא בִּשְׁלִימוּ, דְּהָא לֵית שְׁלִימוּ לְאִתְּתָא אֶלָּא בְּבַעֲלָהּ.
תרגום
פָּתַח וְאָמַר, (בראשית א׳:י״ד) ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׳ (בראשית א, יד) - פָּסוּק זֶה נֶאֱמַר. וְהַחֲבֵרִים הִתְעוֹרְרוּ בּוֹ, וְכָךְ הוּא. אֶלָּא מַדּוּעַ כָּתוּב זֶה בַּיּוֹם הָרְבִיעִי, שֶׁהֲרֵי מִיּוֹם שֵׁנִי נִרְאֶה לִהְיוֹת הַסִּיהֲרָא חֲסֵרָה, שֶׁבְּיוֹם שֵׁנִי נִבְרָא בּוֹ גֵּיהִנֹּם, וְהוֹאִיל וְנִבְרָא בּוֹ, הַסִּיהֲרָא הִיא חֲסֵרָה בִּגְלָלוֹ, מַדּוּעַ הוּא כָּתוּב בָּרְבִיעִי. עוֹד יֵשׁ לִשְׁאֹל, אִם גֵּרָעוֹן הַסִּיהֲרָא הוּא בָּרְבִיעִי, הֲרֵי שָׁנִינוּ, שֶׁנִּשּׂוּאֵי בְּתוּלָה אֵינָם אֶלָּא בָּרְבִיעִי, יוֹם הַגֵּרָעוֹן שֶׁל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, אֵין רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה בְּתוּלָה אַחֶרֶת בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁהֲרֵי אֵין שְׁלֵמוּת לְאִשָּׁה אֶלָּא בְּבַעְלָהּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פתח ואמר, (בראשית א׳:י״ד) ׳ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים׳, האי קרא אתמר. וחבריא אתערו ביה, והכי איהו. אלא אמאי כתיב דא ביומא רביעאה, דהא מיום שני אתחזי למהוי סיהרא חסרא, דביום שני אתברי ביה גיהנם, והואיל ואתברי ביה, סיהרא איהי חסרה בגיניה, אמאי איהו כתיב ברביעי. תו אית לשאלא, אי גרעונא דסיהרא איהו ברביעי, הא תנינן, דנישואי בתולה לאו איהו אלא ברביעי, יומא דגרעונא דבתולת ישראל, לא אתחזי למהוי בתולה אחרא בשלימו, דהא לית שלימו לאתתא אלא בבעלה.
התרגום: פתח ואמר, (בראשית א׳:י״ד) ׳ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים׳ (בראשית א, יד) - פסוק זה נאמר. והחברים התעוררו בו, וכך הוא. אלא מדוע כתוב זה ביום הרביעי, שהרי מיום שני נראה להיות הסיהרא חסרה, שביום שני נברא בו גיהנם, והואיל ונברא בו, הסיהרא היא חסרה בגללו, מדוע הוא כתוב ברביעי. עוד יש לשאל, אם גרעון הסיהרא הוא ברביעי, הרי שנינו, שנשואי בתולה אינם אלא ברביעי, יום הגרעון של בתולת ישראל, אין ראוי שתהיה בתולה אחרת בשלמות, שהרי אין שלמות לאשה אלא בבעלה.