ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 89: שיר השירים בהמשכו - מלבושי הרוחות וכלל חנוך אל ׳שחורה אני ונאוה׳ › פיסקה 10

׳בנות ירושלים׳ - מדרגות ירושלים והמקדש, ודברי המטרוניתא בשעת קשוטה

זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - מלבושי הרוחות וכלל חנוך אל ׳שחורה אני ונאוה׳ · מאמר 89 · פיסקה 10

לשון הזוהר

בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם, אַף עַל גַּב דִּירוּשָׁלַיִם וּבֵי מַקְדְּשָׁא כּוֹלָּא חָדָא, בֵּי מַקְדְּשָׁא אִיהוּ יַתִּיר, בְּכַמָּה קִדּוּשִׁין, בְּכַמָּה עִילּוּיִין. בֵּי מַקְדְּשָׁא חַד, וִירוּשָׁלַיִם חַד, וּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים לְגוֹ מִינַּיְיהוּ, דְּהוּא פְּנִימָאָה מִכּוּלְהוּ. וְהַאי בְּשַׁעֲתָא דְּמַטְרוֹנִיתָא אִתְקַשְׁטַת, וּבַעְיָא לְאְתְקָרְבָא בְּבַעֲלָהּ, וְהִיא אִתְקַשְּׁטָא, אִיהִי אָמְרַת לְאוּכְלוּסֶיהָ, ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי׳, מִסִּטְרָא דִלְתַתָּא. וְנָאוָה, בִּכְלִילוּ דְּסִטְרָא דִּלְעֵילָא יַתִּיר, בְּגִין דִּכְתִיב, (דברים ד׳:ד׳) וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם. יִשְׂרָאֵל דְּבֵקִים בַּה', בְּהַהִיא תִּיקּוּנָא יַתִּיר מִכּוֹלָּא.

תרגום

׳בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם׳, אַף עַל גַּב שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הַכֹּל אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא יוֹתֵר, בְּכַמָּה קְדֻשּׁוֹת, בְּכַמָּה עִלּוּיִים. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֶחָד, וִירוּשָׁלַיִם אֶחָד, וּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים בְּתוֹכָם, שֶׁהוּא הַפְּנִימִי מִכֻּלָּם. וְזֶה בְּשָׁעָה שֶׁהַמַּטְרוֹנִיתָא מִתְקַשֶּׁטֶת, וְרוֹצָה לְהִתְקָרֵב אֶל בַּעְלָהּ, וְהִיא מִתְקַשֶּׁטֶת, הִיא אוֹמֶרֶת לַהֲמוֹנֶיהָ, ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי׳, מִצַּד שֶׁלְּמַטָּה. ׳וְנָאוָה׳, בִּכְלַל הַצַּד שֶׁל מַעְלָה יוֹתֵר, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב, (דברים ד׳:ד׳) ׳וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם׳. יִשְׂרָאֵל דְּבֵקִים בַּה', בְּאוֹתוֹ הַתִּקּוּן יוֹתֵר מִכֹּל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בנות ירושלים, אף על גב דירושלים ובי מקדשא כולא חדא, בי מקדשא איהו יתיר, בכמה קדושין, בכמה עילויין. בי מקדשא חד, וירושלים חד, ובית קדש הקדשים לגו מינייהו, דהוא פנימאה מכולהו. והאי בשעתא דמטרוניתא אתקשטת, ובעיא לאתקרבא בבעלה, והיא אתקשטא, איהי אמרת לאוכלוסיה, ׳שחורה אני׳, מסטרא דלתתא. ונאוה, בכלילו דסטרא דלעילא יתיר, בגין דכתיב, (דברים ד׳:ד׳) ואתם הדבקים בה' אלהיכם. ישראל דבקים בה', בההיא תיקונא יתיר מכולא.

התרגום: ׳בנות ירושלים׳, אף על גב שירושלים ובית המקדש הכל אחד, בית המקדש הוא יותר, בכמה קדשות, בכמה עלויים. בית המקדש אחד, וירושלים אחד, ובית קדש הקדשים בתוכם, שהוא הפנימי מכלם. וזה בשעה שהמטרוניתא מתקשטת, ורוצה להתקרב אל בעלה, והיא מתקשטת, היא אומרת להמוניה, ׳שחורה אני׳, מצד שלמטה. ׳ונאוה׳, בכלל הצד של מעלה יותר, משום שכתוב, (דברים ד׳:ד׳) ׳ואתם הדבקים בה' אלהיכם׳. ישראל דבקים בה', באותו התקון יותר מכל.

מן המפרשים

כתם פז: מן המקבילה בויחי מאמר טז, א (רטז.) ר' חייא פתח ועמך כלום צדיקים לעולם ירשו ארץ שניהם ר' חייא ור' יצחק פתחו בזה הכתוב להודיע מעלתם של ישראל שהם נקראים צדיקים לפי שהם נמולים וקבלו עליהם אות ברית קדש שהוא סוד הצדיק העליון ובהיות…

מקדש מלך: מן המקבילה בויגש מאמר ה, יט (רז:) ומת לפי לאו הכי שתפלות או"ה זבחי מתים ומשם נמשך להם שפעם ואנחנו נברך יה סודו או"א המקננים באצילות ובבריאה ושם חלקי ישראל שנשמתם עולה אל ג"ע העליין ומשם מושכת האור מן האצילות אבל החיצונים אין…

אור החמה: מן המקבילה בויגש מאמר ה, יט (רז:) בגין דאצטריך לשבחא חי לחי וגומר והענין שצריך שיהיה דומה לדומה שהמת יעורר מיתה והחי יעורר חיים וכמו שמלמעלה נותנים לו חלק מהיחוד העליון דהיינו חוט של חסד כך מלמטה הוא נכלל שם באותו יחוד ולכך…

לכל המפרשים על פיסקה זו