נצוץ אותיות השם בציץ - וכיוצא בו עשן הקטרת המברר לב המריח
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - חלוף האותיות באמירת ׳משכני׳ ומעלת הקטרת המקשרת מעלה ומטה · מאמר 87 · פיסקה 16
לשון הזוהר
אַתְוָון דְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְידו"ד, דְּהֲוָה גָּלֵיף עַל צִיצָא, הֲווֹ נָהֲרִין וּבָלְטִין וְנָצְצִין, כָּל מַאן דְּאִסְתַּכַּל בְּהַהוּא נְצִיצוּ, הֲוָה חָמֵי אַתְוָון בָּלְטִין, וְאַנְפּוֹי נָפְלִין מֵאֵימָתָא דְּמָארֵיהּ, וְתָבַר לִבֵּיהּ לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כְגַוְונָא דָא קְטוֹרֶת, כָּל מַאן דְּאָרַח בְּהַהוּא תְּנָנָא, כַּד סָלֵיק הַהוּא עַמּוּדָא, מֵהַהוּא מַעֲלֶה עָשָׁן, הֲוָה מְבָרֵר לִבֵּיהּ בִּבְרִירוּ וּנְהִירוּ, בְּחֶדְוָוא וּרְעוּתָא, לְמִפְלַח לְמָארֵיהּ, וְאַעֲבַר מִנֵּיהּ זוּהֲמָא וְטִנּוּפָא דְּיֵצֶר הָרָע, וְלָא הֲוָה לֵיהּ אֶלָּא לִבָּא חָדָא, לָקֳבֵל אֲבוֹי דְבִשְׁמַיָא.
תרגום
אוֹתִיּוֹת סוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ ידו"ד, שֶׁהָיָה חָרוּת עַל הַצִּיץ, הָיוּ מְאִירוֹת וּבּוֹלְטוֹת וְנוֹצְצוֹת, כָּל מִי שֶׁהִסְתַּכֵּל בְּאוֹתוֹ הַנִּצְנוּץ, הָיָה רוֹאֶה אוֹתִיּוֹת בּוֹלְטוֹת, וּפָנָיו נוֹפְלִים מֵאֵימַת רִבּוֹנוֹ, וְנִשְׁבָּר לִבּוֹ כְּלַפֵּי הקב"ה. כְּעֵין זֶה הַקְּטֹרֶת, כָּל מִי שֶׁהֵרִיחַ בְּאוֹתוֹ הֶעָשָׁן, כְּשֶׁעָלָה אוֹתוֹ הָעַמּוּד, מֵאוֹתוֹ מַעֲלֶה עָשָׁן, הָיָה מְבָרֵר אֶת לִבּוֹ בְּבֵרוּר וְהֶאָרָה, בְּשִׂמְחָה וְרָצוֹן, לַעֲבֹד אֶת רִבּוֹנוֹ, וְהֶעֱבִיר מִמֶּנּוּ זֻהֲמָה וְטִנּוּף שֶׁל יֵצֶר הָרָע, וְלֹא הָיָה לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד, כְּלַפֵּי אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אתוון דרזא דשמא קדישא דידו"ד, דהוה גליף על ציצא, הוו נהרין ובלטין ונצצין, כל מאן דאסתכל בההוא נציצו, הוה חמי אתוון בלטין, ואנפוי נפלין מאימתא דמאריה, ותבר לביה לגבי קודשא בריך הוא. כגוונא דא קטורת, כל מאן דארח בההוא תננא, כד סליק ההוא עמודא, מההוא מעלה עשן, הוה מברר לביה בברירו ונהירו, בחדווא ורעותא, למפלח למאריה, ואעבר מניה זוהמא וטנופא דיצר הרע, ולא הוה ליה אלא לבא חדא, לקבל אבוי דבשמיא.
התרגום: אותיות סוד השם הקדוש ידו"ד, שהיה חרות על הציץ, היו מאירות ובולטות ונוצצות, כל מי שהסתכל באותו הנצנוץ, היה רואה אותיות בולטות, ופניו נופלים מאימת רבונו, ונשבר לבו כלפי הקב"ה. כעין זה הקטרת, כל מי שהריח באותו העשן, כשעלה אותו העמוד, מאותו מעלה עשן, היה מברר את לבו בברור והארה, בשמחה ורצון, לעבד את רבונו, והעביר ממנו זהמה וטנוף של יצר הרע, ולא היה לו אלא לב אחד, כלפי אביו שבשמים.
מן המפרשים
הסולם: מן המקבילה בויקהל מאמר לט, י (ריח:) אתוון דרזא דשמא וכו': סוד אותיות של השם הקדוש שהיו חקוקות על הציץ, היו מאירות באור בולט ונוצץ, כל מי שהיה מסתכל בהתנוצצות ההיא של האותיות, פניו נופלים מאימה, והיה נשבר לבו, ואז הציץ מכפר…