ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 87: שיר השירים בהמשכו - חלוף האותיות באמירת ׳משכני׳ ומעלת הקטרת המקשרת מעלה ומטה › פיסקה 15

בליטת אותיות השם באימה ובושה - שאין למחוסר בושה חלק לעולם הבא

זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - חלוף האותיות באמירת ׳משכני׳ ומעלת הקטרת המקשרת מעלה ומטה · מאמר 87 · פיסקה 15

לשון הזוהר

כְתִיב, (שם) ׳מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה׳, אַתְוָון דְּרָזָא דִשְׁמָא קַדִּישָׁא, הֲווֹ גְּלִיפִין עֵילָא וְתַתָּא. בְּשַׁעֲתָא דְאִינוּן אַתְוָון בָּלְטִין וְסָלְקִין לְגַבֵּי אַתְוָון אָחֳרָנִין, כָּל אִינוּן מַשִּׁרְיָין קַדִּישִׁין, נָטְלִין בְּמַטְלָנוֹן בְּאֵימָתָא וְכִסּוּפָא. בְּגִין דְּלֵית תַּקִּיפוּ לְעִילָּאֵי. מֵהָכָא, כָּל אִינוּן בְּנֵי עָלְמָא דְּלֵית בְּהוּ כִיסּוּפָא, לֵית לְהוּ חוּלָקָא לְעַלְמָא דְאָתֵי. כָּל אִינוּן תַּקִּיפֵא מִצְחָא דַּהֲוֵי בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, כַּד הֲווֹ מִסְתַּכְּלִין בְּאַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, בְּצִיצָא נִזְרָא דְּקוּדְשָׁא דְּכֹהֵן גָּדוֹל, הֲווֹ מְתַבְּרֵי לִבַּיְיהוּ, וּמִסְתַּכְּלֵי בְּעוֹבָדֵיהוֹן, בְּגִין דְּצִיץ עַל אָת הֲוָה קָאִים, דְּכָל מַאן דְּאִסְתַּכַּל בֵּיהּ, הֲוָה מַכְסִיף מֵעוֹבָדוֹי.

תרגום

כָּתוּב, (שם) ׳מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה׳, אוֹתִיּוֹת סוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, הָיוּ חֲרוּתוֹת מַעְלָה וּמַטָּה. בְּשָׁעָה שֶׁאוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת בּוֹלְטוֹת וְעוֹלוֹת אֶל אוֹתִיּוֹת אֲחֵרוֹת, כָּל אוֹתָם הַמַּחֲנוֹת הַקְּדוֹשִׁים, נוֹשְׂאִים אֶת מַשָּׂאָם בְּיִרְאָה וּבוּשָׁה. מִשּׁוּם שֶׁאֵין עֹז לָעֶלְיוֹנִים. מִכָּאן, כָּל אוֹתָם בְּנֵי הָעוֹלָם שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה, אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. כָּל אוֹתָם עַזֵּי הַמֵּצַח שֶׁהָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהָיוּ מִסְתַּכְּלִים בְּאוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, בַּצִּיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, הָיוּ שׁוֹבְרִים אֶת לִבָּם, וּמִסְתַּכְּלִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁהַצִּיץ עַל אוֹת הָיָה עוֹמֵד, שֶׁכָּל מִי שֶׁהִסְתַּכֵּל בּוֹ, הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ מִמַּעֲשָׂיו.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כתיב, (שם) ׳משכני אחריך נרוצה׳, אתוון דרזא דשמא קדישא, הוו גליפין עילא ותתא. בשעתא דאינון אתוון בלטין וסלקין לגבי אתוון אחרנין, כל אינון משריין קדישין, נטלין במטלנון באימתא וכסופא. בגין דלית תקיפו לעילאי. מהכא, כל אינון בני עלמא דלית בהו כיסופא, לית להו חולקא לעלמא דאתי. כל אינון תקיפא מצחא דהוי בהו בישראל, כד הוו מסתכלין באתוון דשמא קדישא, בציצא נזרא דקודשא דכהן גדול, הוו מתברי לבייהו, ומסתכלי בעובדיהון, בגין דציץ על את הוה קאים, דכל מאן דאסתכל ביה, הוה מכסיף מעובדוי.

התרגום: כתוב, (שם) ׳משכני אחריך נרוצה׳, אותיות סוד השם הקדוש, היו חרותות מעלה ומטה. בשעה שאותן האותיות בולטות ועולות אל אותיות אחרות, כל אותם המחנות הקדושים, נושאים את משאם ביראה ובושה. משום שאין עז לעליונים. מכאן, כל אותם בני העולם שאין בהם בושה, אין להם חלק לעולם הבא. כל אותם עזי המצח שהיו בישראל, כשהיו מסתכלים באותיות השם הקדוש, בציץ נזר הקדש של כהן גדול, היו שוברים את לבם, ומסתכלים במעשיהם, משום שהציץ על אות היה עומד, שכל מי שהסתכל בו, היה מתביש ממעשיו.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים