מתנת שבעים שנות אדם לדוד - מכל אבר ואבר נתן לו משלו
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - חלוף האותיות באמירת ׳משכני׳ ומעלת הקטרת המקשרת מעלה ומטה · מאמר 87 · פיסקה 14
לשון הזוהר
כֵיוָן דְּמָטָא לַמֶּלֶךְ דָּוִד, חֲמָא לֵיהּ דְּלָא הֲוֵי לֵיהּ חַיִּין כְּלָל. אֲמַר קַמֵּיהּ רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַאן הוּא דְנָא, דְּלָא חָמֵינָא לֵיהּ חַיִּין, עַד דַּאֲמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דָּוִד מַלְכָּא אִיהוּ. כֵּיוָן דַּחֲמָא אָדָם הָרִאשׁוֹן כָּךְ, יְהֵיב לֵיהּ מִשְּׁנוֹי שִׁבְעִין שְׁנִין, וְאִינוּן ע' שְׁנִין דְּחָיֵי דָּוִד מַלְכָּא. וְכָל שַׁיְיפָא וְשַׁיְיפָא מִכָּל שַׁיְיפוֹי, יְהַב לֵיהּ מִדִּילֵיהּ, וְחָסְרוּ מֵאָדָם קַדְמָאָה שִׁבְעִין שְׁנִין, מֵאִינוּן אֶלֶף שְׁנִין דִּילֵיהּ.
תרגום
כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַמֶּלֶךְ דָּוִד, רָאָה אוֹתוֹ שֶׁאֵין לוֹ חַיִּים כְּלָל. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי הוּא זֶה, שֶׁאֵינִי רוֹאֶה לוֹ חַיִּים, עַד שֶׁאָמַר לוֹ הקב"ה, דָּוִד הַמֶּלֶךְ הוּא. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אָדָם הָרִאשׁוֹן כָּךְ, נָתַן לוֹ מִשְּׁנוֹתָיו שִׁבְעִים שָׁנָה, וְהֵן ע' שְׁנוֹת חַיֵּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ. וְכָל אֵבֶר וְאֵבֶר מִכָּל אֵבָרָיו, נָתַן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, וְחָסְרוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן שִׁבְעִים שָׁנָה, מֵאוֹתָן אֶלֶף שְׁנוֹתָיו.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כיון דמטא למלך דוד, חמא ליה דלא הוי ליה חיין כלל. אמר קמיה רבונו של עולם, מאן הוא דנא, דלא חמינא ליה חיין, עד דאמר ליה קודשא בריך הוא, דוד מלכא איהו. כיון דחמא אדם הראשון כך, יהיב ליה משנוי שבעין שנין, ואינון ע' שנין דחיי דוד מלכא. וכל שייפא ושייפא מכל שייפוי, יהב ליה מדיליה, וחסרו מאדם קדמאה שבעין שנין, מאינון אלף שנין דיליה.
התרגום: כיון שהגיע למלך דוד, ראה אותו שאין לו חיים כלל. אמר לפניו, רבונו של עולם, מי הוא זה, שאיני רואה לו חיים, עד שאמר לו הקב"ה, דוד המלך הוא. כיון שראה אדם הראשון כך, נתן לו משנותיו שבעים שנה, והן ע' שנות חיי דוד המלך. וכל אבר ואבר מכל אבריו, נתן לו משלו, וחסרו מאדם הראשון שבעים שנה, מאותן אלף שנותיו.