ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 87: שיר השירים בהמשכו - חלוף האותיות באמירת ׳משכני׳ ומעלת הקטרת המקשרת מעלה ומטה › פיסקה 13

׳הביאני המלך חדריו׳ חדרי גן עדן - שבעים היכלות ועשר חופות לאדם

זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - חלוף האותיות באמירת ׳משכני׳ ומעלת הקטרת המקשרת מעלה ומטה · מאמר 87 · פיסקה 13

לשון הזוהר

׳הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו׳, אִלֵין חַדְרֵי דְגִנְתָא דְּעֵדֶן. דְּתָנִינָן, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, מֵעַפְרָא דְבֵי מַקְדְּשָׁא נָטֵיל, וּמִתַּמָּן אִתְבְּרֵי. וּנְפַח בְּאַנְפּוֹי נִשְׁמָתָא דְחַיֵּי, וּמִתַּמָּן פָּתַח לֵיהּ פִּתְחָא דְגַן עֵדֶן, וְעַיִּיל לֵיהּ בְּשִׁבְעִין אִדְרִין הֵיכָלִין קַדִּישִׁין, וַעֲבַד לֵיהּ עֶשֶׂר חוּפּוֹת. כְּגַוְונָא דְאִינוּן חוּפּוֹת דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד לַצַּדִּיקִים בְּגַּן עֵדֶן. וּמַלְאֲכֵי עִילָּאֵי הֲווֹ מְרַקְדָּן קַמֵּיהּ, וַהֲוָה חָדֵי תַּמָּן. וְתַמָּן אַעֲבַר קַמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל אִינוּן רוּחִין וְנִשְׁמָתִין, דְּזַמִּינִין וּמִתְעַתְּדָן לְמֶהֱוֵי בִּבְנֵי נָשָׁא, דְּיִפְקוּן מִינֵּיהּ.

תרגום

׳הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו׳, אֵלֶּה חַדְרֵי גִּנַּת עֵדֶן. שֶׁשָּׁנִינוּ, כְּשֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, מֵעֲפַר בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לָקַח, וּמִשָּׁם נִבְרָא. וְנָפַח בְּפָנָיו נִשְׁמַת חַיִּים, וּמִשָּׁם פָּתַח לוֹ פֶּתַח גַּן עֵדֶן, וְהִכְנִיסוֹ בְּשִׁבְעִים אִדְרוֹת הֵיכָלוֹת קְדוֹשׁוֹת, וְעָשָׂה לוֹ עֶשֶׂר חֻפּוֹת. כְּעֵין אוֹתָן הַחֻפּוֹת שֶׁעָתִיד הקב"ה לַעֲשׂוֹת לַצַּדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן. וּמַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים הָיוּ מְרַקְּדִים לְפָנָיו, וְהָיָה שָׂמֵחַ שָׁם. וְשָׁם הֶעֱבִיר לְפָנָיו הקב"ה, אֶת כָּל אוֹתָן הָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת, הָעֲתִידוֹת וְהַמּוּכָנוֹת לִהְיוֹת בִּבְנֵי אָדָם, שֶׁיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳הביאני המלך חדריו׳, אלין חדרי דגנתא דעדן. דתנינן, כד ברא קודשא בריך הוא לאדם הראשון, מעפרא דבי מקדשא נטיל, ומתמן אתברי. ונפח באנפוי נשמתא דחיי, ומתמן פתח ליה פתחא דגן עדן, ועייל ליה בשבעין אדרין היכלין קדישין, ועבד ליה עשר חופות. כגוונא דאינון חופות דזמין קודשא בריך הוא למעבד לצדיקים בגן עדן. ומלאכי עילאי הוו מרקדן קמיה, והוה חדי תמן. ותמן אעבר קמיה קודשא בריך הוא, כל אינון רוחין ונשמתין, דזמינין ומתעתדן למהוי בבני נשא, דיפקון מיניה.

התרגום: ׳הביאני המלך חדריו׳, אלה חדרי גנת עדן. ששנינו, כשברא הקב"ה את אדם הראשון, מעפר בית המקדש לקח, ומשם נברא. ונפח בפניו נשמת חיים, ומשם פתח לו פתח גן עדן, והכניסו בשבעים אדרות היכלות קדושות, ועשה לו עשר חפות. כעין אותן החפות שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים בגן עדן. ומלאכים עליונים היו מרקדים לפניו, והיה שמח שם. ושם העביר לפניו הקב"ה, את כל אותן הרוחות והנשמות, העתידות והמוכנות להיות בבני אדם, שיצאו ממנו.

מן המפרשים

אור החמה: מן המקבילה בהקדמה מאמר ו, ה (ב:) דבי חתמין צדיקים יר' על אות ברית החתום בסוד אות צדיק מילה ופריעה מ' ויסוד שהם י' נ' באות צ' כדמסיק. וז"ש דבי חתמין צדיקייא השומרים בריתם כיוסף הצדיק וכיוצא והכוונה לומר שאיני כאות ת' שבה נחתמו…

שער מאמרי רשב"י: מן המקבילה בהקדמה מאמר ו, ה (ב:) היו כל האותיות סתומות בבינה, כי שם היו כל האותיות סתומות בבינה, כי שם נצטיירו ונרשמו האותיות, ולא יצאו לחוץ עדין:

רמ"א: מן המקבילה בהקדמה מאמר ו, ה (ב:) ורזא דא כד ברא קב"ה לאדם הראשון דו פרצופין בראו. עיין לקמן דף כ' ע"ב ודף ט' ע"א דא[יגעתי ולא מצאתי במקומות הנזכרים], שאדם הראשון הוא תפאר"ת והנ' היא עטר"ת, והם דו פרצופין, ומחבור שתיהן נעשית…

לכל המפרשים על פיסקה זו