שבח דוד בלילות המדבר - ׳בהיותו במדבר יהודה׳ שאמר שירה בשעת רדיפתו
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - חלוף האותיות באמירת ׳משכני׳ ומעלת הקטרת המקשרת מעלה ומטה · מאמר 87 · פיסקה 10
לשון הזוהר
מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּהָא בְּלֵילְיָא, כָּל בְּנֵי עָלְמָא שָׁכְבֵי נַיְימִין עַל עַרְסַיְיהוּ, וְאִיהוּ הֲוָה יָתֵיב בְּמַדְבְּרָא, וַהֲוָה אִסְתַּכֵּל בִּשְׁמַיָא, בְּסִיהֲרָא וְכוֹכְבַיָא וּבְמַזָּלֵי, וּבְעוֹבָדֵי דִשְׁמַיָא, וַהֲוָה אֲמַר ׳כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ וְגו'׳. וּכְתִיב (שם) ׳ה' אֲדוֹנֵנוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ וְגו'׳. וְתָדִיר הֲוָה דָחֵיל, וּמְשַׁבֵּחַ וּמְרוֹמֵם לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְבָתַר הֲוָה עָרִיק מִקַּמֵּי חֲמוֹי, וּבְכָל עָאקוֹ דְּהֲוָה לֵיהּ, הֲוָה מְשַׁבֵּחַ וּמַצְלֵי קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְהַשְׁתָּא ׳בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה׳, דְּהֲוָה שָׁאוּל מַלְכָּא רָדֵיף בַּתְרֵיהּ, הֲוָה אֲמַר שִׁירָה. דִּכְתִיב, ט ׳מִזְמוֹר לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה׳ (שם ג, א), בַּאֲתַר דְּהֲוָה רָדְפִין אֲבַתְרֵיהּ.
תרגום
מַה הַטַּעַם, מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי בַּלַּיְלָה, כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם שׁוֹכְבִים יְשֵׁנִים עַל מִטּוֹתֵיהֶם, וְהוּא הָיָה יוֹשֵׁב בַּמִּדְבָּר, וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בַּשָּׁמַיִם, בַּסִּיהֲרָא וְהַכּוֹכָבִים וּבַמַּזָּלוֹת, וּבְמַעֲשֵׂי הַשָּׁמַיִם, וְהָיָה אוֹמֵר ׳כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ׳ וְגוֹ׳. וְכָתוּב (שם) ׳ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ׳ וְגוֹ׳. וְתָמִיד הָיָה יָרֵא, וּמְשַׁבֵּחַ וּמְרוֹמֵם אֶת הקב"ה. אַחַר כָּךְ הָיָה בּוֹרֵחַ מִלִּפְנֵי חוֹתְנוֹ, וּבְכָל צָרָה שֶׁהָיְתָה לוֹ, הָיָה מְשַׁבֵּחַ וּמִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הקב"ה. וְעַכְשָׁיו ׳בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה (תהלים סג, א)׳ - שֶׁהָיָה שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ רוֹדֵף אַחֲרָיו, הָיָה אוֹמֵר שִׁירָה. שֶׁכָּתוּב, (שם ג) ׳מִזְמוֹר לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה׳ - בְּמָקוֹם שֶׁהָיוּ רוֹדְפִים אַחֲרָיו.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מאי טעמא, בגין דהא בליליא, כל בני עלמא שכבי ניימין על ערסייהו, ואיהו הוה יתיב במדברא, והוה אסתכל בשמיא, בסיהרא וכוכביא ובמזלי, ובעובדי דשמיא, והוה אמר ׳כי אראה שמיך וגו'׳. וכתיב (שם) ׳ה' אדוננו מה אדיר שמך וגו'׳. ותדיר הוה דחיל, ומשבח ומרומם לקודשא בריך הוא. לבתר הוה עריק מקמי חמוי, ובכל עאקו דהוה ליה, הוה משבח ומצלי קמי קודשא בריך הוא. והשתא ׳בהיותו במדבר יהודה׳, דהוה שאול מלכא רדיף בתריה, הוה אמר שירה. דכתיב, ט ׳מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה׳ (שם ג, א), באתר דהוה רדפין אבתריה.
התרגום: מה הטעם, משום שהרי בלילה, כל בני העולם שוכבים ישנים על מטותיהם, והוא היה יושב במדבר, והיה מסתכל בשמים, בסיהרא והכוכבים ובמזלות, ובמעשי השמים, והיה אומר ׳כי אראה שמיך׳ וגו׳. וכתוב (שם) ׳ה' אדנינו מה אדיר שמך׳ וגו׳. ותמיד היה ירא, ומשבח ומרומם את הקב"ה. אחר כך היה בורח מלפני חותנו, ובכל צרה שהיתה לו, היה משבח ומתפלל לפני הקב"ה. ועכשיו ׳בהיותו במדבר יהודה (תהלים סג, א)׳ - שהיה שאול המלך רודף אחריו, היה אומר שירה. שכתוב, (שם ג) ׳מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה׳ - במקום שהיו רודפים אחריו.