משל לחותם המלך שנתן ביד עבדו - שאין דוחין חותם עליון מפני דיוקנו
זוהר חדש · שיר השירים בהמשכו - ימים טובים כתפלין של הקב"ה וסוד ׳משכני׳ וחדרי המלך · מאמר 84 · פיסקה 5
לשון הזוהר
וְעַמָּא קַדִּישָׁא אַחֲדִין תְּפִילִּין דְּמָארֵי עַלְמָא וְשַׁרְיָין עֲלַיְיהוּ בְּיוֹם טוֹב וּבְחוּלוֹ שֶׁל מוֹעֵד, וְאָסוּר לְאַעֲבָרָא תְּפִילִּין דְּמָארֵי עַלְמָא מֵעַל רֵישֵׁיהוֹן, לַאֲנַחָא תְּפִילִּין אָחֳרָנִין, דְּאִינוּן דּוּגְמָא וּדְיוֹקְנָא לְתַתָּא. לְמַלְכָא דְּבָעֵי לְנַטְרָא לֵיהּ לְעַבְדֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ עֲבֵיד חוֹתָמָא כִּדְיוֹקְנָא דְּחוֹתָמָא דִילִי, כָּל זִמְנָא דְּהַהוּא דִּיוּקְנָא יִתְחֲזֵי עֲלָךְ, כֹּלָּא יְזוּעוּן וִידַחֲלוּן מִינָךְ. לְבָתַר מִגּוֹ רְחִימוּ עִילָּאָה, דְּקָא רָחֵים לֵיהּ מַלְכָּא, יְהַב בִּידֵיהּ חוֹתָמָא דְּגוּשְׁפַּנְקָא עִילָּאָה דִּילֵיהּ, כֵּיוָן דְּאָחֵיד חוֹתָמָא עִילָאָה דְּמַלְכָּא בִּידֵיהּ, שָׁבֵיק מִנֵּיהּ הַהוּא דִּיוּקְנָא דְּאִיהוּ עָבַד. אִי הַהוּא עֶבֶד, דָּחֵי חוֹתָמָא עִילָּאָה דְמַלְכָּא, בְּגִין הַהוּא חוֹתָמָא דְּאִיהוּ עָבִיד, וַדַּאי בַּר קָטוֹלָא אִיהוּ הַהוּא עַבְדָא, בְּגִין דַּעֲבֵיד קְלָנָא בְּחוֹתָמָא דְמַלְכָּא, וְלָא חָיֵישׁ לִיקָרֵיהּ. וּבְגִין כָּךְ, אָסוּר לְעַמָּא קַדִּישָׁא לְדַחְיָא חוֹתָמָא דְמַלְכָּא עִילָּאָה דְּשָׁרֵי עֲלָן, בְּגִין דִּיוּקְנָא דָא דַּאֲנַן עָבְדִין.
תרגום
וְעַם הַקָּדוֹשׁ אוֹחֲזִים תְּפִלִּין שֶׁל רִבּוֹן הָעוֹלָם, וְשׁוֹרוֹת עֲלֵיהֶם בְּיוֹם טוֹב וּבְחֹל הַמּוֹעֵד, וְאָסוּר לְהַעֲבִיר תְּפִלִּין שֶׁל רִבּוֹן הָעוֹלָם מֵעַל רָאשֵׁיהֶם, כְּדֵי לְהָנִיחַ תְּפִלִּין אֲחֵרוֹת, שֶׁהֵן דּוּגְמָה וְדִיּוֹקָן לְמַטָּה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁרוֹצֶה לִשְׁמֹר עַל עַבְדּוֹ, אָמַר לוֹ, עֲשֵׂה חוֹתָם כְּדִיּוֹקַן הַחוֹתָם שֶׁלִּי, כָּל זְמַן שֶׁאוֹתוֹ הַדִּיּוֹקָן יֵרָאֶה עָלֶיךָ, הַכֹּל יִזְדַּעְזְעוּ וְיִפְחֲדוּ מִמְּךָ. לְאַחַר מִכֵּן, מִתּוֹךְ אַהֲבָה עֶלְיוֹנָה, שֶׁאָהַב אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ, נָתַן בְּיָדוֹ אֶת חוֹתַם הַגּוּשְׁפַּנְקָא הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלּוֹ, כֵּיוָן שֶׁאָחַז חוֹתָם עֶלְיוֹן שֶׁל הַמֶּלֶךְ בְּיָדוֹ, עָזַב מִמֶּנּוּ אֶת אוֹתוֹ הַדִּיּוֹקָן שֶׁעָשָׂה. אִם אוֹתוֹ הָעֶבֶד דּוֹחֶה אֶת הַחוֹתָם הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַמֶּלֶךְ, בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ הַחוֹתָם שֶׁהוּא עָשָׂה, וַדַּאי בֶּן מָוֶת הוּא אוֹתוֹ עֶבֶד, מִשּׁוּם שֶׁעוֹשֶׂה קָלוֹן בְּחוֹתַם הַמֶּלֶךְ, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לִכְבוֹדוֹ. וּמִשּׁוּם כָּךְ, אָסוּר לְעַם הַקָּדוֹשׁ לִדְחוֹת אֶת חוֹתַם הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן הַשּׁוֹרֶה עָלֵינוּ, בִּשְׁבִיל דִּיּוֹקָן זֶה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועמא קדישא אחדין תפילין דמארי עלמא ושריין עלייהו ביום טוב ובחולו של מועד, ואסור לאעברא תפילין דמארי עלמא מעל רישיהון, לאנחא תפילין אחרנין, דאינון דוגמא ודיוקנא לתתא. למלכא דבעי לנטרא ליה לעבדיה, אמר ליה עביד חותמא כדיוקנא דחותמא דילי, כל זמנא דההוא דיוקנא יתחזי עלך, כלא יזועון וידחלון מינך. לבתר מגו רחימו עילאה, דקא רחים ליה מלכא, יהב בידיה חותמא דגושפנקא עילאה דיליה, כיון דאחיד חותמא עילאה דמלכא בידיה, שביק מניה ההוא דיוקנא דאיהו עבד. אי ההוא עבד, דחי חותמא עילאה דמלכא, בגין ההוא חותמא דאיהו עביד, ודאי בר קטולא איהו ההוא עבדא, בגין דעביד קלנא בחותמא דמלכא, ולא חייש ליקריה. ובגין כך, אסור לעמא קדישא לדחיא חותמא דמלכא עילאה דשרי עלן, בגין דיוקנא דא דאנן עבדין.
התרגום: ועם הקדוש אוחזים תפלין של רבון העולם, ושורות עליהם ביום טוב ובחל המועד, ואסור להעביר תפלין של רבון העולם מעל ראשיהם, כדי להניח תפלין אחרות, שהן דוגמה ודיוקן למטה. משל למלך שרוצה לשמר על עבדו, אמר לו, עשה חותם כדיוקן החותם שלי, כל זמן שאותו הדיוקן יראה עליך, הכל יזדעזעו ויפחדו ממך. לאחר מכן, מתוך אהבה עליונה, שאהב אותו המלך, נתן בידו את חותם הגושפנקא העליונה שלו, כיון שאחז חותם עליון של המלך בידו, עזב ממנו את אותו הדיוקן שעשה. אם אותו העבד דוחה את החותם העליון של המלך, בשביל אותו החותם שהוא עשה, ודאי בן מות הוא אותו עבד, משום שעושה קלון בחותם המלך, ואינו חושש לכבודו. ומשום כך, אסור לעם הקדוש לדחות את חותם המלך העליון השורה עלינו, בשביל דיוקן זה שאנו עושים.